ואז
פווווווווווו
אפשר לשחרר אוויר ואז להכניס.ולהוציא.בקצב נורמלי.
ולעשות תמונה מטופשת כזו עם ידיים אחורה וחיוך דבילי מול הרוח
ולנגן על הירדן עם כלמיני אנשים שאני אוהבת על המחצלת העצומה והשווה שלהם
וביום..רביעי?שלישי? שולי רנד
וככה נזרום עם מה שיהיה
ויהיה טוב
אני מניחה שזה פיצוי הולם לזה שאני רואה ירוק מרוב אדי סנט מוריץ ניקוי אסלות.
וישלי מלאמלא שירים!
אתאיופי
ו8 ג'יגהה
טאטע ג'ה אבאלה וכו
תודה
באמת
גם אם כרגע לא הכי כיף לי ואני ממש דפוקה בלהיות אופטימית
אבל היי-אני מנסה
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד
ישקפיץחייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
