אני הספקתי לקרוא.
זה היה כואב. מאד
והזדהתי המון

מסוכן מדי לפתוח כי זה מהלב...
לכתוב שוב?

איך שאת רוצה.
בעיניי זה מיוחד, אם מרגיש לך חשיפה מידי- לגמרי לגיטימי.

ואז להתלבש על זה ולפגוע בי...

בדכ אנשים פה ממש מזדהים ומעודדעם ותומכים.
לא נתקלתי בסיטואציה כזו בעבר..

טוב, באמת איך שאת רוצה.
אבל סתם שתדעי שאת מוכשרת ושיש לך את זה ממש

זו היתה סתם פריקה מהירה. לא שיר/סיפור..

אז כבר יבשו הדמעות
לא מסוגלת כבר להרגיש כלום
עןד פיגוע- מעניין מתי תורי
פעם... הייתי בוכה.. נסערת...
היום- הרגש נאטם... לא מסוגלת להרגיש
מסתכלת בעיניים סקרניות על כל ערבי
אולי הוא יוציא את הסכין ויסיים איתי
כבר אדישה... לא מרגישה כלום
שומעת על עוד הפגנה
וצוחקת. זה לא יזיז כלום
ממשיכה בחיים כרגיל
טוב, רגיל כבר לא היה הרבה מדי זמן
מרגישה שאני חיה בחלום. בלי רגש. בכלל
על כלום
אז אין דמעות...
לפעמים דמעה סוררת מסתננת
געגוע לתקופה שהרגשתי בה משהו...
תקשיבו- להרגיש זה מסוכן