צרך לעשות משהו.
עכשיו.
תגובה מידית.
הרגע.
אוף.
זה פשוט לא הגיוני שילדה ככה תירצח במיטה שלה!!!!!
בלי בושה!!!
יימח שמם!
מזל שלפחות המחבל מת אחרת עוד היו משחררים אותו בעסקה הבאה.
אוף יואו.
גם-כן-מדינת-ישראל.
לא יעשו כלום, ידברו ידברו ידברו, יבטיחו יבטיחו יבטיחו ו- כלוםםםםםםם!!!!!!!!!!!!!!!
יואו הנוער חייב לעשות משו!!!!!!!!!!!!
ימח שמו של המחבל הנתעב הזה!!! איך נתנו לו להכנס ככה לבית?! בושה וחרפה!
אבל מה הקשר מדינת ישראל?! אם היית רואה מה היה אתמול עם המחבלת חנין זועבי, איך שהיא אמרה על חיילי צה"ל הקדושים שלנו- רוצחים- וכולם יצאו עליה ועוד שנייה הרביצו לה- גם מהשמאל וגם מהימין- אני מקווה שלא היית מדברת ככה...
לא עושה פה כלום כדי לשנות את המצב.
ואת צודקת הנוער חייב לעשות משהו.
אבל לא איזה מפגש שירי נשמה עם דגלי ישראל בכיכר ציון
הנוער צריך להבין שאי אפשר יותר לחיות ככה,
ולהתחיל לפעול.
צריך לקחת את המצב לידיים אם אף אחד אחר לא לוקח אותו.
אנחנו הנוער. לנו יש כח להשפיע איך יראה כאן עוד 20 שנה
אותו מצב בחסות "מדינת ישראל"?
או מלכות מתוקנת שבה מתקיים "הבא להורגך השכם להורגו"?
למחשבה
) 
כנל למרות שאני מעדיפה עיזיםכבשהלוויכוח? באמת שנמאס מוויכוחים חסרי תועלת כי אף אחד לא משכנע את אף אחד.
בבקשה
נמאססס כבר מהגלות הזאת!!מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד
ישקפיץחייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
