רק להקיא מחלאת האדם הזו.
איחס.
אתה בגילי, נכון?
תלך לים, תהנה.
כמו שאני עשיתי.
זה כיף כאילו לקום בבוקר וללכת לרצוח ילדה?
זה כיף? לא, שאני אדע למחר.
איחס.
פשוט איחס.
רק להקיא מחלאת האדם הזו.
איחס.
אתה בגילי, נכון?
תלך לים, תהנה.
כמו שאני עשיתי.
זה כיף כאילו לקום בבוקר וללכת לרצוח ילדה?
זה כיף? לא, שאני אדע למחר.
איחס.
פשוט איחס.
למה רק ערבים מוכנים להקריב את החיים שלהם בשביל האמת שלהם? למה יהודים לא?
אבל גם זה אין כמעט.
סבבה.
נגיד.
אבל
למה
לעזאזל
בגיל
17??
(טוב נו אני יודעת שתתחיל להוכיח לי בעצם כמה זה הגיוני לדעתו.
אז בוא נסיים את זה פה.)
חולי נפש.
זה דורש כוחות נפש לעשות את זה.
איך לעזאזל אפשר בכלל??
בקושי להרוג ג'וק אני יכולה, אז בנאדם, כל כך יפה, כשהוא ישן?
זה מסוגלות שאני בחיים לא רוצה להבין.
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)