שמתי לב לפני יותר משנה כמה שהן חזקות ומדהימות.ואני לא מסוגלת להבין איך אחרים לא רואים את זה.
מילים יפהפיות ומדויקות. בבקשה, שיקרה כבר, כי כבר אי אפשר.
חֲשׂוֹף זְרוֹעַ קָדְשֶׁךָ
וְקָרֵב קֵץ הַיְשׁוּעָה
נְקֹם נִקְמַת עֲבָדֶיךָ
מֵאֻמָּה הָרְשָׁעָה
כִּי אָרְכָה הַשָּׁעָה
וְאֵין קֵץ לִימֵי הָרָעָה
דְּחֵה אַדְמוֹן בְּצֵל צַלְמוֹן
הָקֵם לָנוּ רוֹעִים שִׁבְעָה
לא רואים את זה.
סתם מעניין אותי.
אני לדוגמא רואה את זה, אבל אני לא חושב שמי שמכיר אותי יודע את זה.
אז מאיפה את יודעת שרוב האנשים שאת מכירה לא יודעים את זה?
אבל זה לא הנקודה פה.
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד
ישקפיץחייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
