מצחיק שאפשר לכתוב עם סימני קריאה ואנשים יקראו בהתלהבות או בלוידעת מה

כשבעצם הסימני קריאה שם סתם ואני בכלל במצב רוח של בלי סימנים וחוסר התלהבות ועוד כלמיני דברים אחרים

אז נרצחה היום ילדה בת 13 יהודיה מתוקה קוראים לה הלל

ולא הצלחתי להרגיש כלום ולא הזיז לי כמעט בכלל

כלומר הבנתי וכאב קצת אבל כאב רק בשכל ולא בטבעי

הבנתי שכואב לי אבל לא הרגשתי את זה

הו כן ככה בדיוק

והספקתי היום לעשות המון דברים והרגשתי נפלא

ועדיין יש לאן להתקדם אבל בסדר

גם אתמול היה מנוצל לגמרי

וכיף ומצחיק ומעייף ומתיש

חיכינו לאוטובוס האחרון וחיכינו וחיכינו ואז הוא בא

והיה מלא והנהג עשה לנו עם הידיים סימן של אין לי מקום

ואחכ היה עוד אוטובוס למקום אחר וגם הוא היה מלא והנהג עשה לנו עם הידיים סימן של אינלי מקום

ואופס וואו איזה יופי ואיזה כיף הנה אנחנו כאן ואינלנו איך לחזור הביתה

וזה ככ כיף שלא מאבדים את האמונה וברור לכולם שהכל מה'

אז נסענו באוטובוס אחר וירדנו במקום אחר ואז אמא של רונית באה ונדחסנו תשע אנשים באוטו של חמש

וכבר היה לילה לילה

ואז אבא בא ולקח אותנו הביתה ב12 וחצי

ואיזה טוב ה' שיש לי הורים ושככה הם יכולים לבוא ולקחת אותנו כשאני לא יכולה לחזור בכוחות האוטובוסים

בכללי התאפקתי די הרבה זמן אבל הנה עכשיו זה בא כל זה

וביום שלישי מאה סמסמים רק על האירגונים של יום רביעי

נראלי שעצבנתי כמה אנשות אבל אני מקוה שהן סלחו כבר

בסופו של דבר בכלל לא הייתי נגדן ואפילו לטובתן

ומי שבאה נהנתה אז יופי

יום אחד אולי אני יבוא עם שילת לקייטנה

ועוד יום ניסע לאזור טבריה

וסבתא

ומועד ב'

וימי חמישי באלי להשאר בבית ולהכין דברים לשבת

ולימי שישי אני ממש רוצה שאנשים יתקשרו

הלוואי הלוואי

צריך להתפלל על זה

אני ממש לא מתפללת מספיק זה גרוע

אני לא מתפללת זה עוד יותר גרוע

ואז איכשהו מגיעים לסוף וזה כזה פדיחה להגיד יהיו לרצון אמרי פי והגיון ליבי לפניך

כאילו הי מפיתום סימן קריאה

שום הגיון ליבי

הגיונות ליבי היו גרועים מאוד ובכלל אל תחשיב אותם שני סימני קריאה

אעעעעעעעע

בהלויה שמעו את המואזין יותר חזק מהשירה שלהם

נעמי היתה שם

איפושהו באיזשהו שלב

והיא גרמה לי לחשוב על זה יותר

קצת פסיק אבל יותר

טוב נו מה אני כותבת עלזה בכלל

את מי זה מעניין

מחר יום שישי אחכ שבת ובלי נדר אני כמעט יכולה להבטיח שביום ראשון כולם חוצ ממי שמכיר מקרוב שוכחים מזה

הרגל

וככה כל פעם מחדש שוב ושוב עד שיבוא משיח

נו יאלה שיבוא

אחח זה הסוף

ובסוגריים באלי לצאת מעצמי איזה יום ולקרוא כל מה שכתבתי כאן

מעניין מה אחשוב על עצמי ואם אבין דברים בלי לדעת מה שכמעט נכתב או מה שנכתב ונמחק

וגם מעניין לדעת אם הבנתי שם את הזאתי השישית

כי אם כן אולי הייתי רוצה להגיד את דעתי על זה

אבל כל עוד אני לא יודעת אני לא אומרת כלום וזה בסדר גם אם לא אדע

ויכול להיות שזה בכלל לא קשור אז טוב

מעניין אם זה עובד

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.