כלומר, יכולים להיות סביבי מליון איש ומתוכם אלף חברות וחברים מכרות ומכרים,

אבל,

תחושה שלאף אחד לא מבין אותי באמת ואני לא יכולה לשתף אף אחד באמת...

לדעתי.

ומולה אנחנו לבד ...

אבל כנראה שאת מדברת על תחושת לבד שונה

בס"ד

בדידות היא ההבנה שאף פעם לא יהיה מישהו שיבין אותך באמת פשוט כי אין אף אחד כמוך.
פעם כתבתי על זה משפט- הפואנטה בחברות היא להצליח להיות לבד ביחד.
כולנו בודדים אבל כשאנחנו מוצאים חברים אמיתיים הבדידויות שלנו נוגעות זו בזו.
יש על זה משפט יפה- "אהבה היא שתי בדידויות המגינות זו על זו, נוגעות זו בזו ומברכות זו את זו" (ריינר מריה רילקה). אני חושבת שזה נכון גם לגבי אהבה של חברים.

לכן זה לא משנה כמה אנשים יהיו מסביבך, את תמיד תהיי לבד.
יש לבד שהוא חיובי, שהוא מעצם היותנו אנשים שונים זה מזה.
יש לבד שהוא שלילי, שהוא בודד מה שנקרא. זה הלבד שאנחנו מרגישים כשאנחנו עם מלא אנשים ואף אחד לא שם לב שעובר עלינו משהו, או כשאנחנו מספרים משהו למישהו והוא עונה לנו דברים לא קשורים בעליל ואנחנו מבינים שהוא לא האדם הנכון לנו (נכון גם בזוגיות וגם בחברות), או כשמישהו סתם עושה לנו רע ואנחנו מרגישים שהוא מזיק לנו ושאין לנו מישהו אחר לפנות אליו.
הבדידות השלילית היא זאת שאנשים בד"כ מתארים כשהם כואבים את בדידותם..

הלוואי ונזכה לבדידות החיובית.
אני כן אוסיף ואומר-
אם זכיתם בה, אל תתנו לה ללכת. היא יקרה מפז.
"למצוא אדם המכיר אותך, על כל חסרונותיך ושגיאותיך, ועדיין רואה את הטוב שבך, את הגדולה שבך ואת היופי שבך, מקבל אותך כפי שאתה ומאמין בך. מצאתם? חבקו אותו חזק ואל תתנו לו ללכת".
המשפט הזה נכון גם לגבי מישהו שגורם לבדידות שלכם להפוך לאחרת.
הייתי מוסיפה לו גם את המילים "נוגע בך ומבין אותך עד כמה שאפשר". אדם כזה הוא האדם שאתם רוצים לידכם.
עשו לי טובה, עשו גם לעצמכם טובה, חבקו אותו חזק ואל תתנו לו ללכת.
סמכו עלי, לא קל להסתדר בלי זה.

יש מצב שסטיתי קצת מהנושא אבל זה מה שעלה לי.
מקווה שתסלחי לי..

פעם כתבת משהו דומה על רדידות
(עד היום אני שומר אץזה אצלי)
שניהם מדהימים.
יש לך.יכולת לקחת משהו
לנתח אותו לרזולוציה הכי קטנה שיש
ולהוציא ממנו דברים מדהימים
ואמיתיים.

תודה.

בס"ד

לכבוד הוא לי .

(אני זוכרת את השרשור ההוא..
כמדומני שהוא אפילו שמור לי בכרטיס אישי).

תודה לך.

תודה רבה יקרה!

להרגיש לבד בחדר מלא אנשים/מתן


כולם שם.
כל החבר'ה, כל האנשים שאתה אוהב ולא אוהב, כל הסיבות לכך שאתה כאן.
אבל אתה מרגיש לבד. אתה מרגיש את החיוכים המזויפים,
את אוירת המשחק, את הציניות באוויר, ואת הצחוק המאולץ ברקע.
הצחוק הזה מהדהד בראשך כשאתה יושב בבית הכלא של הלבד.
אך האם הבדידות היא מילה גסה? האם להיות אדם כן,
אדם בעל נקודות אמת גבוהות כל כך שהוא לא יכול להשתתף במשחק,
אדם שחי כשלעצמו ולא כשהוא לאחרים - זה להיות אדם מתבודד ומוזר?
וכי החברה השפיעה עלינו עד כדי כך כשנחשוב שאם אתה לא שם אתה לא קיים?
אני קיים.
גם אם אתם לא רואים את זה, גם אם אני נראה כמו אוויר מבחינתכם,
גם אם אתם חושבים שאני בודד ועצור - אני שם.
מרגיש לבד בחדר מלא אנשים - ועם זאת מרגיש האדם הכי חי,
בחדר שמלא באנשים.


עם הזמן הפכת להיות אחד שמתבונן
עם הזמן המחשבות באות, מלטפות את הכאב
שונא אתה? אוהב אתה?
אולי אתה בכלל בודד
דפיקות בדלת נשמעות
תפתח עכשיו
זאת האמת

(זאת האמת,עידן עמדי)

אני לא מרגיש לבד.