הבת שלי סיימה ביום שישי גן חובה ועולה לכיתה א'.
לכאורה, מאורע משמח מאד.
הבעיה היא שביה"ס נחרט אצלי בזיכרון כמקום מזעזע.
אני מניחה שאם היו מאבחנים ילדים בזמני היו מגלים אצלי בעיות קשב וריכוז.
הסתכסכתי עם 85% מהמורים והמורות, עפתי הביתה על בסיס חודשי
וכמעט שלא ישבתי בשיעורים (אגב, עד היום קשה לי לשבת מידי הרבה זמן באותו מקום)
כשעליתי לתיכון המצב קצת השתפר, אבל עדיין, ביליתי יותר בחוץ מאשר בפנים
(זה כבר היה מרצוני. לא כי העיפו אותי מהכיתה)
כשלמדתי מקצוע כבר היה הרבה יותר קל כי למדתי משהו דינאמי שאני אוהבת.
הבת שלי, אמנם, לא דומה לי בכלל. היא מסוגלת לשבת שעות על משהו אחד.
אבל עדיין קשה לי מאד מאד להכניס אותה למקום שאצלי הוא היה הסיוט הכי גדול!!!
אני ממש מקווה לא להשריש לה את השנאה שלי לבית ספר. שתלך עם דף נקי וחלק בלי הסטיגמות של אמא.