משחק ארץ עיר עם נשיא אירן
אתה: אלף.. סטופ.
הנשיא: ארץ
אתה: ישראל
הנשיא: אין כזאת ארץ
אתה: יש
הנשיא: אין
אתה: יש
הנשיא: *לוחץ על כפתור*
אין.
משחק ארץ עיר עם גבעון
אתה: אלף.. סטופ
הוא: מ
אתה: ארץ?
הוא: מרוקו
אתה: עיר?
הוא: מעלות ציון
אתה: אין מקום כזה
הוא: יש
אתה: אין
הוא: יש
*הולך יוצא תוקע כמה קרשים על גבעה
*חוזר*
יש
קול דממהשוגי~
שפיותאחרונהחייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול
