אבל אני משלמת לה )

אמצע הלילה, אי שם בין 2 ל4, נראה לי. התינוקת מתעוררת לינוק. אני מניקה אותה ומשאירה אותי לידי כי נראה לי שהיא נרדמת כבר. אז זהו שלא- היא מתגלגלת, מטפסת על אבא שלה, ובסוף אני מחזירה אותה למיטה. נראה שהיא נרדמת.

אני נשכבת באנחת רווחה במיטה ולפתע עולה קול מאוב: "אמא, אמא? ברח לי..."

אני קמה, מוצאת מצעים נקיים ופיג'מה נקיה, הילדה הולכת לישון ואני שוב נשכבת וכמעט נרדמת.

ואז- עוד צללית מופיעה בחדר. הפעם בלחש." אמא, ברח לי פיפי". (הפעם זו השניה...). אני קמה, עוזרת, מרגיעה. וחוזרת לשכב.

כמעט נרדמת והופ- התינוקת בוכה. אני מנסה להתעלם, אבל כשאני קמה אני מריחה..ופתאום מגלה שכל הבגדים שלה מלוכלכים. יופי. מורידה את הבגדים הצואים, שוטפת אותה, מלבישה בנקי ושמה אותה במיטה.[

הפעם אין קונצים!! אני לא קמה יותר!!!

בשלב זה בעלי הישן כמו בול עץ קצת מתעורר וזוכה לשמוע ממני נהמה: "ומתי אמא תישן?? מתי?"

וזהו. חזרתי לישון.הפעם ללא צלליות ולחישות, עד השעה 7:30. יש!! 7:30!! איזה כיף שחופש ולא צריך לקום מוקדם כדי שהגדולה תספיק להסעה...

הפריוילגיה היחידה שלי לישון עד שעה כזאת זה בשבת..

שנהיה בריאים!

מכירות את הסגולה לנשוך פיטם של אתרוג שברכו עליו בסוכות, כסגולה ללידה קלה?

אני לא הכרתי עד שהייתי בחודש שביעי בסוכות.

עליה לרגל אליך הביתה...

כל אחד בטוח שהוא היחיד שחשב על זה

ובסוף היום את נשארת עם מלאי אתרוגים שלא מבייש דוכן בשוק סוכות

וזה בלי משלוחי המנות של ריבת אתרוגים (גם. סגולה ללידה קלה)

ובלי ערמות של ענפי ערבה חבוטה (סגולה לשמירה)

הו.... עם סגולה...

כשהייתי בסוכות בתחילת תשיעי

גם קיבלתי את כל הסגולות הנ"ל

בתוספת מפתח של בית העלמין באומן ועוד...

מה שכן, באותו הסוכות בעלי הגיע לאחד האדמו"רים ובקש ברכה בשבילי,

והברכה היתה : "טרם תבוא המילדת וילדה"

אחרי שהרגעתי את עצמי שברכה כזו יכולה להתקיים גם בביה"ח (הייתי צריכה לסוע לבד לאירוסין בצפון עם ילד בן שנתיים)

החלטתי גם שאת כל הסגולות אני שומרת לחדר לידה (וארזתי בתיק)

אז הגעתי לביה"ח עם אתרוג וריבה ומפתח.. ותינוקת מתוקה...

בסוף כל סדנה שאני מעבירה אני מבקשת מהנשים שיספרו איך היה להן,

הרבה פעמים נשים אומרות לי-

מעכשיו כשאני אחשוב על מה שקרה בלידה אני כבר לא אבכה או אכעס- אני פשוט אצחק בזכות מה שהיה פה בסדנה.

זה הכיף שלי. לגמרי. 

סיפרתי לבעלי שהעלתי לשרשור הממים את הנסיעה שלנו עם הפלשתינאים, והוא התחיל ליצור לי...

(ולא חסר על מה מהלידה הזו והתקופה שאחריה.. אבל לא הכל לפורום)

רקע:

הפרמדיק באמבולנס ממלא את הפרטים שלנו..

הפרמדיק: "אתם נותנים שם לילדה עכשיו?"

בעלי: "לא"

הפרמדיק: "מה השם שלה?"

בעלי: "של מי? של היולדת?"

הפרמדיק |נקרע מצחוק| : "לא, של אשתך, ליולדת אין שם עדיין"

בעלי עונה לו ושנינו חונקים את הצחוק.. אני צריכה גם להזהר על התינוקת ששוכבת עלי..

ללכת לישון מוקדם, אחרי שכל היום הרגשתי שהעיניים נעצמות לי.

מקלחת טובה ונכנסתי למיטה ב10. השארתי את הבית הפוך, כלים בכיור, ערימות כביסה וכו'

והנה אני פה.

לא מצליחה להרדם

אוווווווווווווווווף!!!!!

שוכבת במיטה שעתיים וחצי והשינה לא באה.

מה יהיה מחר????????

רק רוצה לומר לך שזה מעצבן אבל זו הגישה אצל רוב הרופאים...

לא ראית שכל השולחן שלהם מלא בחומר פרסומי של אמצע מניעה? 

ככה זה כולם

עצוב... אבל ככה זה

שאגב, מצחיקים, אם הם יצלחו לשכנע את כולן לקחת מניעה,

זה דופק להם את הפרנסה....

זה קרה לי עם אורטופד ששלח אותי למדרסים אצל מישהו מסויים...

משהו ל היה נראה לי אז הלכתי לאורטופד אחר שאמר שאני בכלל לא צריכה מדרסים.

מכירה את הסיפור הזה גם מחברה שלי. אצלה עם רופא עיניים

יש רופאים שיש להם הסכמים עם חברות מסוימות כמו חברות תרופות

לא רוצה להוציא לעז על כל הרופאים, רובם בסדר. אבל יש קמצוץ קטן שלא.

הסיפור על המדרסים הוא באמת פלילי. מדרסים זה דבר יקר, זה לא איזה גלולה בעשרה שקלים.

אבל תרופות נפוצות מחברות גדולות שלרופא אין קשר אליהן (הכי הרבה, אולי השקיע במניות של טבע..) זה קצת הזוי. הגלולות בכלל מסובסדות ברובן ע"י הקופה כך שרופא שרושם אותן מבזבז לקופה כסף..

לא כל העולם קונספירציה.

דווקא זוכרת בפירוש רופאת עיניים שדיברה על טיפות חדשות שהגיעו לשוק והן מתאימות למצבים קלים ונורא כעסה שיש רופאים שלא מבינים איך להשתמש ומתלהבים מהן סתם. הרופאים שאני מכירה משתדלים לעזור למטופלים שלהם. הרי הם לא ירוויחו מזה שאיזה פלוני ייקח איזה כדור שלא מתאים לו, הם רק יקלקלו את שמם הטוב.

20160704211853.jpg

הייתי אצל רופא דתי. לידה ראשונה ויחידה בינתיים.

בביקור שאחרי הלידה (שהיה האחרון שלי אצלו!) אני ביקשתי סרזט. הייתי תשושה, המומה, בקושי זזה. לידה קשה ולא ישנתי כמעט בארבעה חודשים הראשונים.

אז הוא אומר לי - למה, בנות בגילך בדרך כלל לא מונעות (גילי אכן מופלג. הוא שכח שבגיל מבוגר הגוף גם חלש יותר ושיש לי רגשות ואני לא מכונת ילודה). אני הייתי חלשה אחרי לידה אז לא ממש עניתי לו, לא זוכרת, רק זוכרת שהתחלתי קצת לבכות. אז הוא התנצל, נו שוין.

אחר כך כשהוא בדק אותי הוא הכאיב מאד, וכשצעקתי הוא הסתכל עלי בזלזול. המפונקת ההיא שלא מוכנה לעשות מהר עוד ילדים ועוד מיללת כשבודקים אותה.

ואז לקינוח, ביקשתי ממנו הפניה לפיזיותרפיה של רצםת האגן. היתה לי כבר הפניה מרופאה פרטית ורק הייתי צריכה הפניה של מכבי. אז הוא אומר לי "אני לא חושב שאת צריכה אבל אני לא אמנע ממך פיזיותרפיה אם את ממש רוצה".

כאילו אני בתחתית החבית של הנשים, אישה מפונקת שרק מתלוננת.

בקיצור, מוטב להם שישתקו ויעשו את עבודתם.

דרך אגב, בת דודה שלי אחרי לידה ראשונה - הרופא שואל אותה אם היא רוצה מניעה והיא אומרת שלא, כי היה נראה לה מוזר שתיכנס להריון שוב. "עד שיולדים  איזה ילד מסכן במשפחה שלנו".. - היא באה ממשפחה עם שלושה ילדים מרווחים. ואז היא ילדה עוד בת אחרי שנה בדיוק או טיפה פחות. וכמובן צחקה על עצמה איזה בורה היתה. אז כן חשוב להציע, אבל לא להגיד מילה! למי שיודעת מה שהיא רוצה.

זהו, סוף פריקה, סליחה על ניצול השרשור הקורע לפריקה רצינית..

סוף חודש שביעי.

חמישי בלילה, מוכנים לישון סופסוף,

אני הולכת לשירותים לפני השינה.

רטוב.

חוזרת לחדר, מרגישה עוד ועוד נזילות. בודקת כמו שצריך, כל הדברים.

מתקשרת לאמא- נראה לי שיורדים לי המים.

בואי לקחת אותי לבי"ח. באה.

מגיעים, בעלי מסיע אותי על כסא גלגלים בכל המסדרונות.

קבלה.. אולטראסאונד. אין תנועות.

חצי שעה אני שוכבת שם- כלום!

יוצאים החוצה, מוניטור, יש דופק. ב"ה.

אני מרגישה שמתחילה מסיבה בבטן, מלא מלא תנועות.

חוזרת לאולטאסאונד- אין. אפשר לבכות?

בסוף היא רואה איזה תזוזנת קטנה- יופי.

ואז היא אומרת את כמות המים.

לפני זה היה לי ריבוי, פתאום ירד לחצי.

יוצאים. מחכים לרופאה, אמא ובעלי חורפים, אני לא מסוגלת לישון.

הרופאה בודקת, אין כלום.

מה? כלום! הכל סגור, יבש.

טוב, אני לא יולדת היום. ב"ה.

הולכים הביתה לישון.

איזה לילה הזוי.

יש פה פוטנציאל לכמה ממים

20160704212139.jpg

20160704212019.jpg

חייבים לעשות על זה...

באמת, מתי נחים כשכל הילדים בבית כל היום???

 בסוף ההריון חשבתי שאני צריכה לעשות העמסה של 100 עקב עובר גדול כי הרופא המליץ

ואז היה ארוחה שווה בלילה של בטטות שאני אוהבת והתאפקתי וצמתי על הספק

 בבוקר הלכתי  לבי"ח ואז מוניטור שאלות א.ס והכל נמרח לא רואים כ"כ תנועות בגלל הצום ...

אוף ברגע שגומרים עם הכל  תביאו לי משהו נורמלי לאכול!!

רמז מתחיל ב-ב'..

( העמסה לא עשו בסוף...כהחלטת המנהל..!! סתם צמתי...)

כן. גם אותי חייבו לצום כי היה קצת ירידה בדופק וחששו לניתוח.

איך שהבייבי יצא, ביקשתי רק כוס מים. לא. לא שוקולדים, לא ממתקים, לא כלום

רק כוס מים

ואז המט"בית מגיעה עם כוס מים קרים, קפואים כאלו- ממש גן עדן.

אוווופס

טעות...

הגיהנום רק מתחיל

השיליה לא יצאה

יאללה לחדר ניתוח

מה? שתית כוס מים?

מצטערים, אי אפשר עכשיו להרדים אותך. תצטרכי לעבור את זה עם הרדמה אפידורלית

חחחחחח

הרדמה אפידורלית.

את החוויה עברתי במרכז. את הצרחות שלי שמעו גם בירושלים.

אבל יודעות מה היה הכי מבאס?

שבאמצע הרופא המקסים שלי אומר לי מה את צועקת? את מפריעה לנו. מה את רוצה, שנפסיק?

לא אני רוצה להעיף לך בעיטה באשכים. אח"כ תדבר איתי על צרחות.

מאיפה את מביאה אותם?

גם אני בחו"ל כלשהו. הרפואה הפרטית פה לא רעה- אבל אני שוקלת לחזור ללדת בארץ.

אחוז הקיסריים-90%, כי לרופאים אין כח לקום באמצע הלילה ללידות. הם ממציאים בעיות-מיעוט מים, הסתיידות שליה- ופשוט קובעים ניתוח.

פשוט לפעמים נמאס לי שיש אנשים בארץ שמתבכיינים שהכל רע ויקר ובחו"ל הכל פשוט מושלם.

רק רוצה להראות שיש דברים טובים בארצנו הקטנטונת (שאני מתגעגעת אליה נורא!)

יש לנו בסלון גם שולחן כתיבה, שמשמש לאחסון ולא עובדים עליו.

אצל הבת שלי, מביאים לכיתה את כל הספרים והמחברות בתחילת השנה ושומרים שם.

מביאים הביתה רק כשיש שיעורי בית או כשמסיימים ספר.

אצל הבן שלי שומרים את הספרים שלא בשימוש בבית, וכל פעם מביאים לכיתה ספר חדש שמתחילים.

צריך שיהיה מקום למכשירי כתיבה ומחברות ספייר, שיהיו עוד למקרה הצורך.

זה תלוי כמה אתם קונים מראש, וכמה תוך כדי השנה.

לנו יש סלסלה עם כל הציוד. בינתיים זה מספיק לשני ילדים.

ואין שולחן כתיבה בחדר אלא כולם עובדים בסלון, גם הגדולות כולל תיכוניסטיות אוהבות לשבת בסלון ולעבוד

על הרצפה \ שולחן אוכל.

מבחינתנו פינת עבודה מיוחדת זה מיותר.

בירושלים יש בהדסה עין כרם את נילי ינאי נראה לי ובהר הצופים את פרופ יגל אולי?

במרכז יש אסותא עם כמה רופאים מומלצים, מי יותר מי פחות.

מאמינה שגם בצפון ובדרום יש מקומות טובים. תלוי בעיקר איפה את 

אזור השרון, קצת צפון,

אם יש משהו ממש מומלץ אסע בשביל זה גם לירושלים או למרכז

אין לי למה להשוות אבל הוא היה ממש אחלה, נעים ואמפתי ומקצועי.

לא כאב במיוחד.

עשיתי שם לא מזמן

קודם כל, זמינות תורים יחסית טובה, ביחס למקומות אחרים שבדקתי.

ביום שאני הייתי, נתנו לי שני רופאים שאני יכולה לבחור מביניהם:

ד"ר ניר דובדבני, מנהל היחידה

ד"ר יעל פסטרנק

שניהם אמורים להיות טובים ומקצועיים

על דובדבני גם מצאתי הרבה ביקורות חיוביות באינטרנט, על הרופאה לא ראיתי ביקורות בכלל.

בכל אופן, בחרתי לעשות אצלה פשוט כי היה לי יותר נוח אצל אישה. והיה ממש טוב, חששתי מאוד לפני כן

זה לא כל כך נעים, אבל באמת שבסך הכל זה היה ממש ממש בסדר.

עובדים בצורה סטרילית, אז בהתחלה עושים אולטרסאונד לבדוק את המיקום המתאים לדיקור. אחר כך מעבירים אלכוהול וחיטוי על כל הבטן, ואז לאורך כל הבדיקה הרופאה עם אולטרסאונד כדי לוודא את המיקום ובמקביל מבצעת את הדיקור. האחות תעשה את השאיבה של הנוזל.

הדקירה עצמה הרגישה לי כמו דקירה של בדיקת דם, אחר כך מרגישים מעט לחץ בגלל השאיבה. וזה נגמר תוך דקה. באמת באמת לא נורא. (אני גם פחדתי מאוד לפני כן)

ישאירו אותך לכמה דקות מנוחה, וזהו. חוזרים הביתה למנוחה בהתאם להנחיות שתקבלי. לי לא כאב אחר כך בכלל. 

ובהצלחה!

מבינה אותך ממש, על כל החששות

אנחנו עשינו גם nipt אחרי התוצאות של סקר שליש ראשון, כדי לתת עוד אינדיקציה (זו גם בדיקת סקר, היא לא במקום מי שפיר). אפשר לקבל החזר מהסל הריון של הקופה אם יש לך ביטוח משלים.

אפשר רק משבוע 18 (או 17, אבל לנו אמרו שעדיף 18)

וזה הרבה זמן לחכות בחוסר וודאות

רופאים ששמעו שניפט יצא תקין, אמרו שרוב הסיכויים שגם במי שפיר הכל יהיה בסדר. אז זה לא אומר שאפשר לסמוך על זה, אבל זה כן מרגיע או נותן כיוון.

למשל, יש מקומות שמאפשרים לעשות מי שפיר כבר משבוע 17, אבל ממליצים מ18 כי זה נחשב בטוח יותר.

אם חס וחלילה הייתה יוצאת תשובה לא טובה בניפט, השיקול דווקא היה לעשות כמה שיותר מוקדם כדי לקבל תוצאות מוקדמות כמה שיותר, גם אם זה אומר לעשות כבר ב17. זו גם ככה בדיקה שעושים יחסית מאוחר, ולוקח לתוצאות זמן.

ואעשה השבוע חלבון עוברי..

תוך כמה זמן התוצאות של מי שפיר?

אמרו 3-4 שבועות

אם את בשבוע 16 ועוד לא קבעת תור, ממליצה ממש להתקשר מחר ולנסות לקבוע.

את חלק מהמקומות היה לי קשה להשיג (חזרו אליי רק שבוע אחר כך)

לניאדו חזרו אליי תוך יום

אסותא היה גם ממש קל להתקשר ולהזמין תור, אבל זמינות תורים של חודש קדימה לפחות

עשיתי בבלינסון וכל פעם היו שם רופאים בכירים שעשו את הדיקור

לגבי כאב- זו לא בדיקה נעימה, אבל לא כואבת, יותר הרגשה של אי נעימות ולחץ.

ממליצה ממש לדאוג למנוחה אמיתית אחרי, אני פשוט שכבתי או ישבתי במשך יומיים ולא עשיתי כלום.

החשש ממש ברור ומובן, אם יש עוד משהו, מוזמנת לשאול בשמחה

אני באמת ממש חוששת.

לא הלכתי להתאמה חוזרת (לא לוקחת אחריות כמובן)

כן אני מוודאת כל פעם שאני מכניסה את הדיאםרגמה שצוואר הרחם מכוסה ושהיא יציבה.

הלכתי לפגישת התאמה אחרי לידה, זה היה זול יותר כי התאמה ראשונה עשיתי אצל מישיהי שעושה ב2 פגישות,

תכלס לעתיד יכול להיות שלא אלך. היא בדקה מה שאני בודקת בעצמי כמעט (כן עברה גם על כל ההיקף ואני לא מצליחה לעבור ממש על הכל) ולא כמו המתאמת הראשונה שלי שממש עשתה התאמה הרבה יותר מקיפה.

1. לא

2. לא יודעת, אבל אחרי לידות תמיד ביקשתי מהרופאה שתבדוק אם זה עדיין מתאים ואף פעם לא השתנתה במידה למרות שעליתי וירדתי הרבה במהלך השנים

3. אף פעם לא הלכתי למתאמת שעלתה כסף, רק רופאה בקופה.

והקושי שלך מולה, ממש כדאי להימנע.

את רוצה להצליח להביא את עצמך במלאות במקום שבו תעבדי, ואם את מכירה אותה ואת עצמך לידה ויודעת שזה יהיה מאוד קשה, למה לך להיכנס למצב כזה?

תתפללי שהקב"ה יכוון אותך למקום הנכון. אני התחתנתי סמוך אחרי סיום הלימודים שלי ועשיתי הפסקה של שנה מהוראה, ותוך כדי ההכנות לחתונה חברה מהלימודים ממש "נזפה בי" שאני לא מחפשת עבודה וזה כבר סוף שנה ואני צריכה לחפש מקום. אבל אני הרגשתי שתוך כדי ההכנות לחתונה זה יותר מדי, וב"ה חודש אחרי החתונה חברה סיפרה לי שאח שלה מחפש מורה שתעבוד איתו והגעתי לבית ספר מצוין.

את צודקת.

אני צריכה להתחזק במידת הביטחון, כי אני פשוט חוששת לא למצוא...

אני מתלבטת אם לבטל את הריאיון שקבעתי שם, כי גם ככה עמוס לי עכשיו בטירוף, ולנסוע לשם זה יהיה ממש מאמץ...

מה את אומרת?

מה הסיכויים שאחרי הראיון תרגישי בנוח לעבוד עם האישה הזאת? נמוכים מאוד.

אז תקלי על עצמך עכשיו.

למקום שהייתי יודעת שיהיה לי מורכב בו

ונשמעת ממך שזה יכול ממש להשפיע עליך

אז אני לא הייתי עושה בכלל ראיון. בייחוד שזה גם לא מספיק שעות עבורך.

בדקת בתיכונים אחרים? מציעה לך לחפש במקומות אחרים ולחשוב אולי עדיף להתפשר על לימוד יסודי או חטיבה נניח, אם זה מקום טוב יכול להיות שתראי שזה דווקא בסדר לך

כמעט לא מחפשים מורים למקצועות שלי

מורה שיוצאת לשבתון) ודווקא קרוב לבית שלי, אבל המשכורת נמוכה משמעותית מאשר בתיכון, וגם החומר שונה, אז אצטרך להתחיל להכין חומרים מהתחלה).

ולא הייתי בוחרת לפי משכורת.. אם תהני שם זה שווה את זה גם אם יותר נמוך..

להכין חומרים זה קורה ואת תסתדרי אם את אוהבת את העבודה..

השאלה היא איך האווירה שם, איך הצוות וכזה...

לגבי המקום השני לא נשמע כזה שווה להגיע למקום בשביל 4א שעות .. אבל תלכי לפי הלב שלך

לפעמים בדברים האלה כדאי לפתוח כמה שיותר אופציות..

מקסימום תגידי אחרי הראיון שאת לא רוצה..

אני בדעה שמכל התנסות לומדים משו, אז מקסימום הראיון שם יחדד לך יותר מה את רוצה...

אבל אם מרגיש לך שלא בא לך ללכת לראיון אז לא! לכי עם הלב, תתפללי לה' ובע"ה יישלח אלייך הדברים הכי נכון עבורך. בע"ה!

אולי לנסות לבוא פחות.

מכירה סיטואציה קצת דומה שאמא שלי מעירה הרבה ובעיקר לי.

אני פעם שלחתי לה הודעה שקשה לי עם ההערות וזה עזר עכשו היא מעירה פחות.

בכל מקרה ממש מבינה אותך!

ובגלל זה עד עכשיו הבלגתי

אבל זה מאתגר כי תמיד ההערות האלה כל כך מורידות, מה שנאמר ואיך שנאמר.

גם הסכמים שלי ושל בעלי שמטבע הדברים ידועים לכל- היא מגנה את ההסכם ומזלזלת למרות שהיא יודעת כמה ההסכם הזה לטובתי.

ודיברתי איתה, וגם קרה היא לבד התקשרה והתנצלה כי שמה לב שזה לא בסדר להתערב.

אבל זה באמת הורס

אני לא יודעת באיזה הסכם מדובר ולמה לגיטימי שהוא ידובר מחוץ לזוגיות שלך עם בעלך

אבל אם קשה לאמא שלך לקבל את זה והיא פורקת את זה בכל מיני מצבים שמביכים אותך אז אולי לשתף אותה פחות בעניין ? אלא אם זה זה מצב שאין לך ברירה..

נשמע שלאמא שלך קשה לקבל את זה והיא ממש כואבת בשבילך, אני משערת שזה נובע מדאגה עבורך,

כואב לי בשבילך שזה מתבטא ככה 

אבל יש דברים שאי אפשר להסתיר

נגיד אני לא נוהגת ובעלי לוקח ומחזיר אותי למקומות (באמת באסה, אבל מדובר בטראומה של שנים)

או שאני בבית עם הילדים חינוך ביתי והוא מפרנס.

אפשר להסתכל על זה ככל הכבוד ואפשר להוריד ולהגיד שמסכן הילד ו"אני כמו מלכה בבית ובעלי עובד כמו חמור"

לבוא קצת פחות עד שהגבולות יהיו יותר ברורים...

חיבוק גדול!!!

ולהיכנס בינך לבין בעלך זה קו אדום.

זה ממש לא שייך.

שלום בית קודם לכל

יואו חיכינו איתך

איזה מרגש

זוכרת את כל הסיפור של תחילת ההריון

מרגש מאוד !

הרבה נחת להתאוששות קלה