היה יום מושלם מושלם מושלם מוש|נשנק|

לא להלאות אתכם ואותי בכתיבה ארוכת ממדים, אז:

$^@# הכי חמוד בילדים!

הילדים שלי הכי חמודים בעולם!

אני אוהבת ילדים!

אני אוהבת להקשיב לילדים לסיפורים האין תכלית וסוף שלהם להמון דברים מאד חשובים ונצרכים ומיוחדים הכי בעולם.

תלתלים זה יפה ממש

אני אוהבת אותי. יאו זאת מסקנה מסקנה שתדעו, כלומר נדיר המציאות 

אייסקפה!

מכונת ילדים כלומר הדלת של הפתח!

כלומר כושי והי תאומים והי תאומות והי בגדים של דתיים לאומיים ויו ג'ינס אבל אני חסידית אז לא

ומים וקיץ! אני אעשה לכם מיקי שטראוס משיח נאו עשר תשע עשרים שניות רק תשתו, בחיי, תשתו המונים.

וסבונים זה כלכך עלול להיות מגניב בשביל השראה לשירים אא!

השתזפתי בהשתדלות שלא בכוונה ולא מעכשיו

כדורים! הדרות! גלידות ריאות לא טעימות בכלל! אנשים עם חושומור! 

סנוביזם או יע

וקצב! וקצב פללם קצב אני חולת קצב ואם ישלכם תכוח יש יש להביא את המשיח יש יש! 

נמשים ואפים קטנים ועיניים בורקות! ושמות יפים נורא! דוד! יונתן! יו!

אני אוהבת את המנגינה הזאת אני אוהבת מוזיקה

טוב לעשות! זה הכי סיפוק שבעולם בכלל!

ולשאול בשלום אוהבייך המ ילדייך הבוכיים והמבויישים שנוכחו לקייטנה הומה רק הפעם

ויו זאתי גם כמה כיף ואושר! 

אעע אלוקים שבעולם כלכך טוב היה היום. תודה

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול