רפואה, פרנסה, מלחמה?

לגבי רפואה חז"ל דרשו על "ורפא ירפא" - מכאן שנתנה רשות לרופא לרפא. ומסביר הרמב"ן: ורפא ירפא מכאן שנתנה רשות לרופא לרפאות, לא אמרו שנתנה רשות לחולה להתרפאות.. על כן האנשים הנצים שהכו זה את זה באבן או באגרוף (שמות כא יח) יש על המכה תשלומי הרפואה, כי התורה לא תסמוך דיניה על הנסים, כאשר אמרה (דברים טו יא) כי לא יחדל אביון מקרב הארץ, מדעתו שכן יהיה. אבל ברצות השם דרכי איש אין לו עסק ברופאים".

לגבי פרנסה נאמר בחז"ל שמזונותיו של אדם קצובים, וכמו שפירש הרמח"ל: "אמנם מה שיוכל לשמור את האדם ולהצילו מן המפסידים האלה הוא הבטחון, והוא שישליך יהבו על ה' לגמרי, כאשר ידע כי ודאי אי אפשר שיחסר לאדם מה שנקצב לו, וכמו שאז"ל במאמריהם (ביצה ט"ז): כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה וגו', וכן אמרו (יומא ל"ח): אין אדם נוגע במוכן לחבירו אפילו כמלא נימא, וכבר היה אדם יכול להיות יושב ובטל והגזירה (גזירת קיצבת מזונות שקצבו לו בראש השנה) היתה מתקיימת, אם לא שקדם הקנס לכל בני אדם, (בראשית ג): בזעת אפך תאכל לחם, אשר על כן חייב אדם להשתדל איזה השתדלות לצורך פרנסתו, שכן גזר המלך העליון, והרי זה כמס שפורע כל המין האנושי אשר אין להמלט ממנו. 

על כן (הואיל וכך גזר המלך) אמרו (ספרי): יכול אפילו יושב ובטל (יראה סימן ברכה) תלמוד לומר: בכל משלח ידך אשר תעשה (שצריך אתה להשתדל ולעשות), אך לא שההשתדלות הוא המועיל, אלא שהשתדלות מוכרח, וכיון שהשתדל הרי יצא ידי חובתו, וכבר יש מקום לברכת שמים שתשרה עליו ואינו צריך לבלות ימיו בחריצות והשתדלות".

במלחמה נאמר בתורה "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון" ונאמר במכילתא "ייי ילחם לכם וגו' לא לשעה אלא לעולם ייי ילחם לכם. ר' מאיר אומ' ייי ילחם לכם אם כשאתם עומדין ושותקין המקום עושה לכן מלחמה ועושה לכם נסים וגבורות קל וחומר כשאתם אומ' לפניו שבח".

כמובן שכל המאמרים האלה (ורבים הדומים להם) רק באים להאיר צד מסוים, לענ"ד ברור שאינם באים לבטל את חובת ההשתדלות ואת התפיסה שהעולם מונהג ע"פ חוקי הטבע (לצורך העניין, כנגד "מזונותיו שלא אדם קצובים" נאמר "קשים מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף"). אבל יש כאלה שלקחו אותם כפשוטם וסברו שבאמת אין צורך אמיתי בהשתדלות למי שיש לו בטחון גמור בהשגחת ה' (בעיקר זרמים מסוימים בחסידות).

בס"ד

שלום לכולם,

משפט יסודי ומוחלט : הכל זה הקב"ה, הטבע, כמה לא "טבעי" שהכל

פועל לפי סדר, ולא באנדרלמוסיה.

כדי להזכיר לנו שהסדר ב"טבע" לא כל כך "טבעי" ומובן מאליו. יש לנו את

אסונות "הטבע" צונאמי, הוריקן, רעידות אדמה. 

ואז אנו מבינים שה"טבע" זה משהו אלוקי, אדיר, מאורגן ומסודר.

גופנו "הטבעי" מספיק שתהיה לנו חלילה בעיית נשימה שנבין כמה זה

לא "טבעי" ומובן מאליו שאנו נושמים, אוכלים וכו'.

אכן, אדם צריך לעשות השתדלות, הרי לא יתכן שאדם יהיה "פרזיט",

ויחיה על חשבון אחרים. אלא אם כן הוא ניסה לחפש עבודה ולא מצא (קיבל),

אין ביכולתו לעבוד, תורתו אומנותו באמת אבל.

אך הוא מרצונו חייב לרצות, להשתדל להתפרנס בכבוד.

                                             בתודה ובברכה

אח"כ תוכלי לחפש אותם בפרוייקט השו"ת או לפתוח בפרשנים ולהרחיב:

*"מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה עד ראש השנה"

*"ה' ילחם לכם ואתם תחרישון"

*במדרש מצינו " ארבעה מלכים היו מה שתבע זה לא תבע זה, ואלו הן דוד ואסא ויהושפט וחזקיהו, דוד אמר (תהלים י"ח) ארדוף אויבי ואשיגם וגו' אמר לו הקב"ה אני עושה כן הה"ד (ש"א ל') ויכם דוד מהנשף ועד הערב למחרתם…, עמד אסא ואמר אני אין בי כח להרוג להם אלא אני רודף אותם ואתה עושה, אמר לו אני עושה שנאמר (דברי הימים ב' י"ד) וירדפם אסא…כי נשברו לפני ה'… לפני אסא אין כתיב כאן אלא לפני ה' ולפני מחנהו, עמד יהושפט ואמר אני אין בי כח לא להרוג ולא לרדוף אלא אני אומר שירה ואתה עושה, אמר לו הקב"ה אני עושה שנאמר (שם כ') ובעת החלו ברנה ותהלה נתן ה'…וינגפו…עמד חזקיהו ואמר אני אין בי כח לא להרוג ולא לרדוף ולא לומר שירה אלא אני ישן על מטתי ואתה עושה, אמר לו הקב"ה אני עושה שנא' (מלכים ב' י"ט) ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור…" - יוצא שאם משהו הוא בדרגת ביטחון כזאת של לא לעשות השתדלות כלל -ה' הולך לפי דרגתו הזאת.

*"עשה תורתך קבע ומלאכתך עראי"

*"השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך"

*מתהילים קכ"ז: שוא לכם משכימי קום,    מאחרי-שבת--אוכלי,    לחם העצבים;כן ייתן לידידו    שינה

*מתוך  הספר "עט הזמיר": רבותינו שואלים: מפני מה נענש יוסף ונוספו לו שנתים ימים? מפני שתלה בטחונו בבשר ודם. מה הפירוש: "תלה בטחונו בבשר ודם"? אדם ירא ה' היושב ח"ו בבית הסהר - האין מחובתו להשתדל לשחרורו?! האם יֵשֵׁב שם עד בוא מלאך משמים לפתח את אסוריו? היתכן כדבר הזה?! ההסבר הוא: כל אשר אמר יוסף - אמר כהלכה. מלבד מלה אחת. אמר: כי אם זכרתני אתך כאשר ייטב לך - יפה אמר. ועשית נא עמדי חסד - יפה שאל. והזכרתני אל פרעה - יפה דרש. "והוצאתני" מן הבית הזה - כאן נתפס על דבריו. וכי הוא המוציא?! לא הוא המוציא, לא הוא המשחרר, ולא הוא המרפא! רבי יהודה הלוי, בשעה שהיה לוקח תרופה למכאוביו היה מקדים לכך שיר קטן ואומר: "אלי רפאני וארפא, אל יחרה אפך ואספה. סמי ומרקחי לך, בין טוב בין רע ובין חזק ובין רפה. אתה אשר תבחר ולא אני, על דעתך הרע והיפה. לא אֶל רפואתי אני נסמך, כי אֶל רפואתך אני צופה". הוא בעצמו היה רופא. רופא גדול היה, לפי דורו, אבל אמונתו היתה לא בתרופה אלא בבורא התרופה. ועל אותה שגגה שיצאה מפיהו נענש יוסף. בשעה שאמר: "והוצאתני מן הבית הזה" אמר לו הקב"ה: אתה תולה בבשר ודם, אני מוסיף לך עוד שנתים ימים!

*כדאי לך לקרוא בספר "אמונה וביטחון" לחזון איש זיע"א ובספר "נר לרגלי- השתדלות וביטחון-הרב לוגסי שליט"א

בשער הביטחון.

למיטב זיכרוני הוא לא אומר כך. תוכלי בבקשה להביא ציטוט מדויק

פשוט זכור לי שהוא מדבר על סוגיית ההשתדלות...

אבדוק לך.

ברור שהוא עוסק בסוגיה הזו, הוא פשוט מחזיק בעמדה הנכונה...

להשתדל, אבל כמה שפחות, כי בכל זאת "אין סומכים על הנס".

הכי קרוב :"ואם מגביר עבודת האלוקים ובוחר ביראתו...-יסתלק מעליו טורח הגלגול והסבוב בהבאת טרפו...ויבואהו טרפו בלי טורח ויגיעה כפי סיפוקו ומזונו"

יש סיפורי חסידים על הנושא, סיפורו של ר' זושא שכל פעם שהיה רעב היה אומר "ה' זושא רעב" ואז היה עוזרו מכניס את האוכל, פעם אחת רצה עוזרו לבדוק מה יקרה אם לא יכניס ואני לא זוכרת בדיוק איך אבל איכשהו התגלגלה לר' זושא  ארוחת צהריים.

הייתי אומר שציפיתי ממנו ליותר... מעניין ממה התפיסה הזו אצלו נובעת... צ"ע.

בראשונים ביחס להשתדלות.

האחת גורסת שההשתדלות קללה שבאה בעקבות חטא אדה"ר (רמח"ל)

 והשניה שכך דרך הטבע בעולם שיש חיוב להשתדלות (למנוע בטלה ולניסיון)- חוה"ל

פשוט לאחרונה ראיתי אותו מביא את זה אך זכור לי שיש ראשונים שאוחזים בשיטה זאת.

המדרש בתחילת מקץ כותב כך (בראשית רבה, פרשת מקץ פרשה פט):

"אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו", זה יוסף, "ולא פנה אל רהבים", ע"י שאמר לשר המשקים זכרתני והזכרתני ניתוסף לו שתי שנים 

הרמב"ן מסיים שם:

שהכל מותר להם?

אגב, מציאות בלי גבולות בכלל - היא מציאות מאוד אבודה. יש היום שיטת חינוך (או יותר מדוייק: חוסר חינוך) שמנסים שילד לא ישמע אף פעם 'לא', אף פעם לא ידברו אליו בתקיפות, אף פעם לא יציבו גבול. אז מאבטחים את כל השקעים בבית, נועלים את האסלה וכו'. והנה מתברר שילדים שגדלו כך, אינם יותר בריאים בנפשם - אלא פשוט לא מסוגלים להתנהל בעולם.

אחרי שמקבלים שהמציאות היא כזו שבה "בוקר ויודע ד' - גבולות חלק הקב"ה בעולמו..." (רש"י פרשת קורח), יש הזדמנות להעמיק בהבנה למה דבר ד' הוא "לטוב לנו לחיותנו כל הימים".

זה סתם אשליה שהגשמת החלום שלך תשמח אותך...  זה לא קורה אף פעם.

כשמגיעים לשם לא מרגישים וואו כמו שדמיינת, חוזרים למציאות עצובים ומחפשים חלום חדש... זה לופ של ריקנות שלא נגמר.

אם נשארו "חלומות"? כן, אבל הבנתי שזה סתם חרטא.. לא צריך לשתות את כל הים כדי להבין שהוא מלוח

תסמוך על הקב"ה שיש סיבה טובה שהוא לא מסכים לך.

אנחנו רוצים להניח שכולם רוצים רק טוב, אבל היו כבר מקרים גם כאן בפורום וגם בכלל בעולם.

אל תיתן שפכטל בלי מילה טובה לפני זה. כי אתה גם לא יודע מי אני, נכון??

מי שלא גבר

זה ששניכם גברים לא עוזר. גם גברים ניצלו ניקים בכל מיני צורות.

נכון לכולם בין אם ניק מוכר או לא,

וגם לא בהכרח מי שמציג את עצמו כגבר הוא גבר והפוך. (רוב האנשים בסדר ורוב ההצגות בסדר, אבל זהירות מומלצת תמיד)

שה' לא רוצה שתרגיש ככה.

אתה צריך לברר על מה יושבים הרגשות הקשים האלה, לפעמים אנחנו בטוחים ואוחזים בסיבה מסויימת לכאבים שלנו בזמן שהסיבה היא בכלל אחרת.

התורה והאמונה כשלעצמם הם שיא החופש החיבור והשמחה, כנראה שמשהו במפגש שלך איתם נעשה בצורה לא נכונה, שלא מתאימה למהלך הנפש שלך.

התיקון הוא להסכים להפגש עם הפחדים והמקומות הקשים והכואבים שלך ולעבור בהם תהליך של ריפוי. ואולי בדרך גם תתן לעצמך לפרוץ גבולות שגדלת איתם כחלק מהתהליך, אבל התיקון הוא במפגש שלך עם עצמך. לא במעשים מסויימים או בחוץ.

קוראים לזה "צידוק הדין". אתה לא מבין, אתה לא מסכים, אתה לא מקבל - אבל אתה מאמין. במה? בכך שאם אלוהים אומר לך שזה רע, אז זה רע. הוא קבע שאסור, אז אני מקבל את פסק הדין שלו. אני מאמין לו, לאלוהים.
 

ייתכן וזה יוביל אותך לשאלות אחרות על עצמותה של האמונה, ואז במצב כזה צריך ללכת ללמוד על זה. אם זה המצב, הייתי ממליץ בחום לא נורמלי על הספר "המצוי הראשון" של הרב מיכאל אברהם. ואפשר לשלב עם למידה מתוך האתר של מכון ידעיה.

לפגוש אותה כמה פעמים

ולקרוא את הספרים שלה

וגם במציאות היא אישה חכמה מאוד

מה הכוונה דלוקה?

זה משפט מאוד מוזר. במחילה מכבודך.

ואני אוהבת את הספרים שלה.

אבל בואו תדונו לכף זכות. אתם כנראה לא מכירים את הדמות הזו, אבל אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה.

מוזמנים לנסות.

איפה האנרגיות? האור בעיניים? התקווה שמשפריצה על המקלדת כשמדברים על הספרים ועל הגילוי של חיה הרצברג..

הייתם נשמעים לי אדישים מידי.

ניסיתי להבין: אולי רק צעדתם ליד האור, אבל פנימה - לא זכיתם להיכנס?

במילים מתלהבות בדרך כלל

אישה חכמה מאוד

אני חולקת עליה בחלק מהדברים

אבל בחלק אחר אני בהחלט לוקחת ולומדת

לחיה הרצבגר יש ספרים באמת טובים. ספר טוב באמת יכול לעזור לאנשים לעבור תהליכים.

ההגדרה שכתבת : "אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה."

נכונה שבעתיים על סופר אחר, שהיה פעיל מאוד במשך קרוב לשלושה עשורים במגזר החרדי וגם בציבור הדתי לאומי, קראו בשריקה את ספריו ורבים יכולים להגיד שספריו עזרו להם לגלות דברים.  את הסוף אנחנו יודעים...

חלילה איני חושד בחיה הרצברג בשום דבר כזה. אבל, כן ממליץ מאוד לא לעבור את הקו הדק, שבין הערכה לסופר/זמר/מרצה/מורה/כוכב משהו/אחר - לבין הערצה שעלולה לטשטש גבולות בריאים. זה נכון על כל דמות ונכון שבעתיים, דווקא על דמות שגורמת לאדם לעבור תהליכים רגשיים.

אפילו על תלמיד חכם, שכן מופיעים במקורותינו ביטויים של 'דביקות' ו'התבטלות' - צריך זהירות.

אין בעיה אם יש אור בעינים, כל עוד נשאר מאחוריהם שכל ביקורתי...

אבל אני לא הטיפוס המתלהב, שיקפוץ עליה ברוב התרגשות או משהו😅

זה עורר בכם געגוע לשבת על איזה סלע ולספר ליוחאי את מה שעובר עליכם, או שלא כל כך נכנסתם לאווירה ולסיפור?

זה לא מעיין רציני, אבל מקום מוצל ונעים עם זרימה של מים. 

סטף

עין לימון

מול עין חמד יש מעיין חמוד מאוד. זה מצד ימין של הכביש אם באים מירושלים

אם צריך עוד פרטים בשמחה

נכנסים לבית נקופה נדמה לי [המושב מעל מחלף חמד] הולכים ישר עד סוף היישוב עוברים את השער הולכים קצת בשביל ומגיעים.

לק"י

אתה נכנס אליה, ולוחץ על כפתור תגובה.

(פשוט הגבת לי כמה פעמים בטעות).

קו 150 לעמינדב (נראה לי שאני זוכר את מספר הקו) מגיע כמה דקות הליכה מתחילת המסלול ויש אוטובוס או רכבת קלה להדסה עין כרם.

אני חושב שיש גם מים בעין חנדק.

עין לבן הוא כרבע שעה-חצי שעה הליכה מהחניון של הגן החיות התנכי.

שביל הדסה באזור היער ליד עין כרם, מניח שזה נגיש גם בקלות, לא זוכר מאיפה בדיוק נכנסים.

טיול בסגנון אחר יכול להיות על חומות העיר העתיקה וזה גם קל להגיע בתחבורה ציבורית.

אפשר גם להסתובב ביער ירושלים מתוך קרית יובל.

אם יוצאים מירושלים יש את נחל חלילים (המים במעיין שם לא באמת ראויים לכניסה אבל הטיול יפה) שמתחיל מתוך מבשרת, לדעתי בערך 20 דקות הליכה מקניון הראל ואולי יש תחנה קרובה יותר.

האזור ליד מטע מאוד יפה אבל זה הליכה מהתחנה בכניסה למטע (עין גרס, עין מטע - הם בכיוונים שונים).

אזור בר גיורא, ח'ירבת עיתאב ועין חוד, אזור ממש יפה, מניח שיש אוטובוסים לא רחוקים משם.

הסטף נגיש בתחבורה ציבורית, עם מלא מדרגות.

יש הרבה מאוד אנשים בחופש. לא תמיד זה מתאים האווירה.

אבל יש הרבה בריכות [לפחות חמש] כך שתמיד אפשר למצוא משהו יותר מתאים

כנראה אתה פשוט גולש על רשת לא חסומה.

לכן חשוב לשים חסימה על המכשיר עצמו, כי אחרת זה מאבד את התועלת.

מוזר מאוד, גם לי לא קרה מעולם.

לגבי יוטיוב- דוקא זכור לי שהם לא מאפשרים תכניים בוטים (כמובן מה שלשיטתם מוגדר ככה😏)