רק לחדד-

2 שעון מעורר לא עוזר לי. לא שומעת אותו!
וגם כשאמרתי לבעלי שיעיר אותי אם אני נרדמת- לא עוזר. הוא ניסה.

ואומר שאין מי לדבר...

בדקתי ברזל ולוקחת...

לגבי היריון- אני כמעט בטוחה שלא!

צודקת. אבל מתי אהיה עם הקטנים?

גם ככה זה 5-8 אחה"צ וזהו

ואין לי אפשרות להוריד שעות (בעבודה) כרגע!

רגיל במהלך היום ולינוק בערב ובבוקר לשאוב עד גיל כזה זה באמת מאוד מתיש, וכן זה אומר שכמות החלב תרד אבל בגיל כזה חלב יכול להיות גם כפינוק ולא חייב להיות בכמות גדולה. 

וסליחה על השאלה-

כרגע, אני מניקה וב"ה לא מקבלת מחזור.

ההורדה בכמות ההנקות- לא מחזירה את הווסת?

כרגע אני גם מונעת עם סרזט וגם הנקה!!
 

אני מונעת כי אני רוצה להמשיך להניק ולא להיכנס עכשיו להיריון ולהפסיק עם ההנקה בגלל זה...

ובינתיים ב"ה נהנית מאי הופעת ווסת... ומקווה שזה ימשך ככה.

השאלה, סתם ככה- אם ההורדה בכמות ההנקות לא מחזירה את ההנקה?

ולקחתי סרזט. אפילו לקחתי סרזט ברצף אחרי שהפסקתי להניק ולא קבלתי

כל שאר היום (בוקר/ אחה"צ) מניקה מלא.

כבר שנה + שלא קיבלתי מחזור. לא לוקחת שום אמצעי מניעה.

קחי בחשבון שאצל כל אישה זה עלול להיות שונה. זה שאצלי זה עובד לא מחייב שגם אצלך..

אומנם לא עד גיל שנתיים אבל לא הפסקתי בגלל שירדה לי כמות החלב להפך כשהפסקתי היה לי גודש רציני ולקח בערך שבועיים עד שהחלב הפסיק לגמרי וזה אחרי שהנקתי פעמיים ביום. אני לקחתי ולוקחת עדיין סרזט (כבר חצי שנה לא מניקה) יש נשים שהורדה קטנה בהנקה תתחיל להם דימומים עם סרזט ויש כאלו שאפילו בלי הנקה בכלל אין להם דימומים.

כמה הבן שלך אוכל עכשיו? אם הוא אוכל רגיל איפה הוא עוד מצליח להכניס גם חלב שאוב?

בן שנה-

מתעורר בלילה פעם אחת ויוונק

וכמובן בבוקר יונק

ואצל המטפלת- פרוסת לחם 1  מרוחה בגבינה

פירות

ובקבוק חלב שאוב

וזה לא מספיק לו ל-9 שעות

זה כל מה שהוא אוכל אצל המטפלת? זה באמת לא נשמע מספיק ל9 שעות מה עם ארוחה חמה בשרית? אצלי הבת שלי אוכלת אצל המטפלת חביתה גבינות וירקות בבוקר פירות לארוחת ביניים וארוכה רצינית בשרית בצהריים

צהרים אני נותנת לו בבית כשאני חוזרת..

בשביל לא לשאוב.

כאילו- ירקות מבושלים ופחמימה כלשהי ועוף או דג...

שישבע קצת..

החלב לא ממש משביע כבר נראה לי לא? או שבגיל קצת יותר מאוחר משנה...

הוא אוכל עוד ארוחות חוץ מהחלב.

אבל ביום אצל המטפלת הוא חייב מנה משביעה של חלב כדי להירגע ולהירדם.

הוא אוכל מבושל

וגם פירות

וגם לחם וגבינה למשל.

אבל חוץ מיזה צריך גם את החלב...

ומה המטפלת נתנה לקטנצ'יק בשעות שלא הייתן איתו?

תודה על העיצה לגבי הנמנום אחה"צ!

אני אולי באמת אאמץ את זה!
כשהייתי בהיריון לפני שנה- הייתי עושה את זה וזה באמת ריענן קצת

לוחושבת שהעייפות קשורה כ"כ לשאיבות כי זה נוצר עוד לפני ההיריון של האחרון בכלל.

בעבר הייתי ישנה אחרי 1 בלילה וקמה בבוקר לעבודה..

עכשיו, הגוף כבר לא נותן את זה!!

ולגבי ההנקה- לא קשור ללחץ חברתי/ נפשי.

אני אוהבת את זה וגם הקטן.

ואני מכירה איך זה עם להניק ובלי להניק..

2 ילדים- הנקתי בקושי והתייאשתי מהר

ואת זה והקודם- הנקתי יותר ב"ה ונהנתי מכל רגע!!
חוץ מהשאיבות

או שתשאבי רק בבית?

אני שואבת במקביל להנקה כשאני חוזרת מהעבודה. צד אחד היא יונקת ומהשני אני שואבת.

(הילדה כבר בת שנה ורבע ואני עושה את זה כבר המון זמן)

למטפלת אני שולחת בקבוק של 125-140 מ"ל + פריכיות/לחם/קרקר מחיטה מלאה + פרי.

בבית אני גם מניקה וגם נותנת מוצקים לפי איך שנח לי.

זהו. ניר'לי שזה מה שאעשה אולי.

כמה שעות את בלי הקטנטונת, מחוץ לבית בעבודה?/ ז"א כמה שעות עוברות מאז שהנקת בבוקר עד לשאיבה?

והרבה זמן את ככה עושה או שזה רק בתקופה האחרונה?

זה לא מוריד לאט לאט מהכמות של ה-125-140 מ"ל?

סליחה על החטטנות.

אני רק רוצה "ללמוד"...

גם אני כמוך בשישי שבת...

וגם אני רגועה יותר כשהוא לוקח בקבוק מאשר אוכל.

כי באוכל- מה שלא יהיה, הוא לא אוכל כאלה כמויות גדולות...

ובבית אני נותנת מימה שאני מבשלת לנו ולילדים.

ואפילו חמין בשבת  מגיל חצי שנה. שיהיה לי בריא הוא אוהב...

היום,לפי מה שרשמת אתמול/ שלשום- נתתי לו בבוקר לחמית מחיטה מלאה ביד והוא אכל הכל

אולי באמת אעשה כמו שאת אומרת1 אשאב כשאני חוזרת.

מקווה שזה יהיה בסיידר ולא יפחית ת'כמויות

תודה לך!

עזרת לי המון!

יכול להיות שכמה ימים יהיה לך טיפה גדוש. הגוף מתרגל ובהמשך זה לא קורה.

אם זה ממש כואב תסחטי קצת עד להקלה (לשירותים/ כיור, איפה שיסתדר לך..)

תקפידי לשאוב בזמן קבוע וכמות קבועה כדי לשמר את התפוקה.

מקווה בשבילך שהכמויות לא יפחתו.

זה אפשרי?

גם אני ימנית אבל לוידת אם זה מתאים השאלה הבאה-

בצד ימין אין לי הרבה חלב. ככה זה תמיד אצלי...

ובצד שמאל- יותר.

הייתי מעדיפה לשאוב בצד שמאל ולהניק בימין כדי שתצא כמות מכובדת.

עדיף כך או שזה לא משנה, לדעתך?

אע"פ שכנראה זאת לא הסיבה לעייפות. את פשוט עושה המון.

גם מה שעבד כמה שנים יכול להפסיק לעבוד כי הגוף מתעייף. צברת יותר מדי עייפות.

(אני עם ילדה אחת ואחרי הלידה ממש לא ישנתי. הייתי מניקה אותה בלילה עוד לפני שהיתה בוכה, רק כשהתחילה לזוז. ועכשיו אני ממוטטת, רק רוצה לישון כל הזמן ולא מתעוררת משום שעון ושום דבר. לפחות בעלי יכל לישון בחודשים שאחרי הלידה ועכשיו יש לו כח לישון פחות..)

את רוצה: לעבוד מלא, להניק מלא, לטפל בבית מלא, להיות עם הילדים, להיות אשה רעננה ונחמדה לבעלך באופן מלא, לדאוג שלא יחזור המחזור...

שבי עם עצמך, וגם עם בעלך, כל הרשימה הזו לא מצליחה להתקיים יחד. תחשבי על מה בכל מקרה לא מוותרים ועל מה כן.  אין "עצה יעילה" שתענה על כל רצונותייך החשובים.

יש כאן כמה עצות טובות, אך כולן יכולות להתבצע רק לאחר שינוי "בראש". להפסיק עם הפרפקציוניזם ועם רגשות האשמה.

יש לי תינוקת בת שנה שעדיין יונקת, ואני מטפלת ב"ה בעוד ילדים ועובדת המון שעות מחוץ לבית.

גם אני נשפכת בסוף היום ומפסידה שעות איכות עם הבעל. וגם אצלי הבית על גלגלים.

למדתי להוריד את רף הציפיות. אני אישה עובדת, אז זה אומר שהבית ממש לא טיפ-טופ. כביסות אני מריצה ביום שישי, היום ה"חופשי" שלי. הנקה - מתי שיוצא, בלי שאיבות, העיקר שיישאר משהו. בשלב הזה ההנקה לדעתי היא בעיקר בשביל הנפש. בשביל החיזוק הרגשי שלי ושל הקטנה.

לגבי זמן איכות עם הבעל - הוא כבר למד לצחוק על זה... אומר לי שאני נרדמת ב-6 (ממש לא). מדי פעם אני מתאמצת ונשארת אתו עד מאוחר בלילה.

זה לא היריון ולא נעליים, פשוט תשישות. הגעתי למסקנה שאני צריכה להילחם כרגע על המינימום שזה: ארוחות, כביסות, מקלחות לילדים ו... שעות שינה ככל שניתן. עד שהילדים יגדלו קצת.

את ממש צודקת!
 

גם אני מריצה את רוב הניקיונות שלי וגם את מה שלא הספקתי במהלך השבוע בבית ליום שישי!

ופחות ניקיון פיקס במהלך השבוע. אין מה לעשות...
 

אבל אני עדיין רוצה להניק ואני גם לא מוותרת על אוכל בריא, מבושל ומזין

וכמובן מקלחות וילדים....

ובעז"ה זה יעבור!
זאת תקופה כזאת

עד שהלדים יגדלו קצת וילמדו להתקלח לבד ולעזור ולהיות עצמאיים יותר

(גם היום 2 הגדולים שלי קצת עוזרים במה שניתן... להוריד כביסה, לסדר, להרגיע/ להעסיק את הקטן וכו')

תודה לכל מי שהבינה אותי ונתנה עצה יעילה לגבי השאיבות ולגבי התזונה של קטנצ'יק

וגם לגבי זה שלהוריד את רף הציפיות שלי (לעת עתה) ושהבית יהיה פחות מתוקתק כי א"א למקסם את הכל.

אני באמת אקח לתשומת ליבי חלק מהעצות כאן.

אני אשמח לשמוע עוד רעיונות/ עצות/ דעות ותמיכה והבנה לנשים שנמצאות במצבי. ב"ה.

ושיהיה לכולן רק קשיים כאלה של ילדים מתוקים ובריאים והרבה עשייה ונחת, אמן!   

חברה אמרה לי "אני עושה יום כלים יום כביסה". לאמא עובדת זה באמת מאזן את העבודה מול הכוחות שיש לה.

לא כ"כ מעשי בשבילי.

אני כן עושה כמה מכונות במהלך השבוע, מה שאפשר. תולה ומורידה כשמתיבש...

וזה אפשר לעשות כשאני עם הילדים אחה"צ.

אבל לא מקפלת...

ומצטברות ערימות עד שבעלי שיהיה בריא מתישב ומקפל 3 מכונות בבת אחת...

וביום שישי אני עושה השלמות- מכבסת מגבות, מצעים (ומחזירה למיטות בסיום הסבב. לא מוציאה חדשים מהארון), ועוד מה שנשאר.

יש לי עוד "בעיה" שבעלי מאוד נקי ומסודר.

הוא לא דורש ממני שהבית יהיה טיפ טופ. הוא מבין ומכיר את העומס שיש ומעריך ומוקיר המון על מה שיש. (ויש הרבה ב"ה)

אז גם אם אשאיר ערימת כלים בכיור וסירים שזקוקים לשטיפה- הוא יעמוד וישטוף גם ב-1 בלילה.

למרות שאני אומרת לו שזה יכול לחכות למחר וחבל על השעות שינה שלו...

(בעבר לא היה נשאר כלי אחד בכיור. היום זה כן מחכה... ובעלי שיהיה בריא עומד ושוטף...)

נתחיל מהסוף. אם את מפסיקה לשאוב, את מסתכנת בזה שייגמר לך החלב. אין לדעת איך הגוף שלך יגיב. אז אם את לא מוכנה, מכל סיבה שהיא להפסיק להניק, אז לא כדאי להפסיק לשאוב. אדרבה - חשוב להמשיך לשאוב, במלוא המוטיבציה גם אם לא מצליחים לשאוב מספיק, בדיוק בשביל הנק' הזו שתוכלי להמשיך להניק בבית!
נשים אמרו כאן שלהם זה עבד, אבל קחי בחשבון שאת לא יכולה לדעת מראש אם גם לך!

אז מה עושים כדי להגדיל תפוקה? מקפידים על שתיה מרובה. ממשיכים לשאוב גם אחרי שחלב מפסיק לצאת (דקה שתיים), בבית, שואבים אחרי שמניקים, לשאוב אחרי הנקה של הבוקר. ו- המון המון המון המון ביטחון עצמי ונחת!
לחץ, מבחינה פיזיולוגית מפחית ייצור חלב, ומונע את יציאתו. טיפים לשאיבות: אחרי שהתחלת לשאוב חכי 2 דקות שלמות לפני שאת מתחילה להילחץ שלא יוצא לך חלב. לוקח, באופן טבעי 2 דקות, 120 שניות, זה הרבה זמן כשאת בוהה בצעמך ומחכה. אז בנתיים, תסתכלי בתמונות של הילדים, תתתכתבי, כדי שתהיה רגועה... לשאוב, זה קשה. אבל אם חשוב לך להמשיך להניק, אז חשוב שתמשיכי לשאוב... אשמח להרחיב עוד באישי אם את רוצה.
כותבת מתוך ידע ומינסיון אישי. (אני שואבת ומניקה את הבן שלי בן שנה, וב"ה הולך טוב. הוא אוכל גם מוצקים, אז במעון הוא זקוק רק למנה אחת של חלב ולא 3... כשהיה צריך 3 זה היה מטורף להחריד).
ולגבי היתר, יישר כח מטורף.

בקודמת שלי הנקתי עד גיל שנה כי מגיל 8 חודשים הפסקתי לשאוב ורק הנקתי כשהייתי בבית והכמויות ירדו פלאים.

אני חושבת שאם אני רוצה להמשיך להניק- אני צריכה גם להתאמץ לשאוב.... ולא להפסיק!
 

וזה חשוב לי!

את 2 הגדולים הנקתי ממש 2,3 חודשים ולא ממש אהבתי את זה...

בקודמים ועכשיו אני ממש מתעקשת להמשיך עם זה... ובכייף! לא מתוך לחץץץ

המלצתי מניסיוני לאמהות שבחל"ד / לפני לידה שרוצות ומתכננות להניק לאורך זמן-

להכין להן "מנות" במקפיא של חלב שאוב מתי שרק אפשר בשביל התקופה הראשונית שחזורים לעבודה והקטנצ'יק ניזון רק מחלב ובלי תוספות.

לי אישית זה מאו עזר בלידה האחרונה!

מתי שיכולתי בחל"ד והתינוקי שלי לה התעורר לאכול/ אחרי הנקה- הייתי שואבת ומקפיאה.

וככה, כשחזרתי לעבודה, הייתי שואבת (אבל זה לא הספיק) ומפשירה עוד מנה מההקפאה ליום למחרת למטפלת.

בהצלחה לכולנו!

יש לנו בסלון גם שולחן כתיבה, שמשמש לאחסון ולא עובדים עליו.

זה פשוט לא נצרך

הילדים שלי אמנם לא מרבים להכין שיעורי בית, אבל אם כן עושים את זה - אז זה בסלון/פינת אוכל.

ואני חושבת שזה מבורך.. חוץ מהפן הפרקטי שאני זמינה יותר לעזור להם, אחרי צהריים זה הזמן שלנו יחד, אצלנו חדרי השינה כשמם כן הם. משמשים בעיקר בלילה.

אצל הבת שלי, מביאים לכיתה את כל הספרים והמחברות בתחילת השנה ושומרים שם.

מביאים הביתה רק כשיש שיעורי בית או כשמסיימים ספר.

אצל הבן שלי שומרים את הספרים שלא בשימוש בבית, וכל פעם מביאים לכיתה ספר חדש שמתחילים.

צריך שיהיה מקום למכשירי כתיבה ומחברות ספייר, שיהיו עוד למקרה הצורך.

זה תלוי כמה אתם קונים מראש, וכמה תוך כדי השנה.

לנו יש סלסלה עם כל הציוד. בינתיים זה מספיק לשני ילדים.

יש לי מדף בארון לכלי כתיבה ספייר ומחברות וכד' של כל המשפחה 

ואין שולחן כתיבה בחדר אלא כולם עובדים בסלון, גם הגדולות כולל תיכוניסטיות אוהבות לשבת בסלון ולעבוד

על הרצפה \ שולחן אוכל.

מבחינתנו פינת עבודה מיוחדת זה מיותר.

גם ככה בכיתה א' הם יצטרכו ליווי צמוד ממך בשיעורי הבית, אז זה הכי נוח.

לדעתי כדאי מדף למחברות ולספרים, ומגירה עבורך למכשירי כתיבה ומשם כל פעם תתני להם (כל הזמן חסר משהו בקלמר)

קנינו לה כשהתחילה כיתה א'. אחר כך הבנו שבגיל הזה ממש אין צורך בשולחן כתיבה, כי נוח להם יותר לעבוד בסלון ליד אמא ולהיעזר בה...

אצלנו לבנים כמעט אין שיעורי בית בגיל הבוגר. בגיל הצעיר הם עובדים בסלון.

לבת השנייה יש שולחן מתקפל קטנטן ליד המיטה, ולבת השלישית (בכיתה א') יש שולחן ילדים מעץ שבעלי בנה לה פעם. היא דווקא אוהבת לפעמים לעבוד בו, לאו דווקא על שיעורי בית אבל גם עליהם. אבל היא חריגה לגילה...

אז לא צריך לקנות שולחן כתיבה (ואם קונים, אז אפשר לקנות אחד רחב), כן כדאי לחשוב כבר עכשיו איפה יאוחסנו הספרים והילקוטים שלהם (במקום שבהישג ידם).

הבת שבכיתה ז לפעמים יושבת לעבוד לבד בחדר.

לפני זה, זה לא רלוונטי לדעתי

זה לא באמת כיף להם לשבת בחדר לבד

וגם בכיתה א לא עובדים ככ הרבה זמן רצוף בישיבה במקום אחד

שולחן מסודר וכיסא וכו מעצמלה
בפועל- עבדו רק בשולחן בפינת האוכל.
עם הקטנים יותר שעכשיו בבית הספר, אין לנו מכתבה. הכל בפינת אוכל.
יש להם רק מדפים מסודרים לספרים ומחברות...

לא הלכתי להתאמה חוזרת (לא לוקחת אחריות כמובן)

כן אני מוודאת כל פעם שאני מכניסה את הדיאםרגמה שצוואר הרחם מכוסה ושהיא יציבה.

הלכתי לפגישת התאמה אחרי לידה, זה היה זול יותר כי התאמה ראשונה עשיתי אצל מישיהי שעושה ב2 פגישות,

תכלס לעתיד יכול להיות שלא אלך. היא בדקה מה שאני בודקת בעצמי כמעט (כן עברה גם על כל ההיקף ואני לא מצליחה לעבור ממש על הכל) ולא כמו המתאמת הראשונה שלי שממש עשתה התאמה הרבה יותר מקיפה.

1. לא

2. לא יודעת, אבל אחרי לידות תמיד ביקשתי מהרופאה שתבדוק אם זה עדיין מתאים ואף פעם לא השתנתה במידה למרות שעליתי וירדתי הרבה במהלך השנים

3. אף פעם לא הלכתי למתאמת שעלתה כסף, רק רופאה בקופה.

לא הלכתי

לוקחים סכום מופחת

תלכי על מיינקס, זו דיאפרגמה טובה בפער מהאחרות

אמרה לי את זה המתאמת והרגשתי בעצמי

תקשיבי זה נשמע סכום עהק אבל לרוב זו השקעה חד פעמית

ושווה את ההשקעה בגוף כדי להיות בלי הורמונים...

אבל אל תלמדי ממני

1. לא

התאמתי לראשונה לפני 9 שנים ו4 לידות, מאז לא התאמתי שוב. משתמשת באותה דיאפרגמה.

3. בטוח שלא.

והקושי שלך מולה, ממש כדאי להימנע.

את רוצה להצליח להביא את עצמך במלאות במקום שבו תעבדי, ואם את מכירה אותה ואת עצמך לידה ויודעת שזה יהיה מאוד קשה, למה לך להיכנס למצב כזה?

תתפללי שהקב"ה יכוון אותך למקום הנכון. אני התחתנתי סמוך אחרי סיום הלימודים שלי ועשיתי הפסקה של שנה מהוראה, ותוך כדי ההכנות לחתונה חברה מהלימודים ממש "נזפה בי" שאני לא מחפשת עבודה וזה כבר סוף שנה ואני צריכה לחפש מקום. אבל אני הרגשתי שתוך כדי ההכנות לחתונה זה יותר מדי, וב"ה חודש אחרי החתונה חברה סיפרה לי שאח שלה מחפש מורה שתעבוד איתו והגעתי לבית ספר מצוין.

את צודקת.

אני צריכה להתחזק במידת הביטחון, כי אני פשוט חוששת לא למצוא...

אני מתלבטת אם לבטל את הריאיון שקבעתי שם, כי גם ככה עמוס לי עכשיו בטירוף, ולנסוע לשם זה יהיה ממש מאמץ...

מה את אומרת?

מה הסיכויים שאחרי הראיון תרגישי בנוח לעבוד עם האישה הזאת? נמוכים מאוד.

אז תקלי על עצמך עכשיו.

למקום שהייתי יודעת שיהיה לי מורכב בו

ונשמעת ממך שזה יכול ממש להשפיע עליך

אז אני לא הייתי עושה בכלל ראיון. בייחוד שזה גם לא מספיק שעות עבורך.

בדקת בתיכונים אחרים? מציעה לך לחפש במקומות אחרים ולחשוב אולי עדיף להתפשר על לימוד יסודי או חטיבה נניח, אם זה מקום טוב יכול להיות שתראי שזה דווקא בסדר לך

כמעט לא מחפשים מורים למקצועות שלי

מורה שיוצאת לשבתון) ודווקא קרוב לבית שלי, אבל המשכורת נמוכה משמעותית מאשר בתיכון, וגם החומר שונה, אז אצטרך להתחיל להכין חומרים מהתחלה).

ולא הייתי בוחרת לפי משכורת.. אם תהני שם זה שווה את זה גם אם יותר נמוך..

להכין חומרים זה קורה ואת תסתדרי אם את אוהבת את העבודה..

השאלה היא איך האווירה שם, איך הצוות וכזה...

לגבי המקום השני לא נשמע כזה שווה להגיע למקום בשביל 4א שעות .. אבל תלכי לפי הלב שלך

לפעמים בדברים האלה כדאי לפתוח כמה שיותר אופציות..

מקסימום תגידי אחרי הראיון שאת לא רוצה..

אני בדעה שמכל התנסות לומדים משו, אז מקסימום הראיון שם יחדד לך יותר מה את רוצה...

אבל אם מרגיש לך שלא בא לך ללכת לראיון אז לא! לכי עם הלב, תתפללי לה' ובע"ה יישלח אלייך הדברים הכי נכון עבורך. בע"ה!

זה גם לא מספיק שעות, הייתי ממשיכה לחפש אולי מתגמשת, במקצוע/ בגיל וכו...  

ומתפללת על זה. ספציפית.

בירושלים יש בהדסה עין כרם את נילי ינאי נראה לי ובהר הצופים את פרופ יגל אולי?

במרכז יש אסותא עם כמה רופאים מומלצים, מי יותר מי פחות.

מאמינה שגם בצפון ובדרום יש מקומות טובים. תלוי בעיקר איפה את 

אזור השרון, קצת צפון,

אם יש משהו ממש מומלץ אסע בשביל זה גם לירושלים או למרכז

אין לי למה להשוות אבל הוא היה ממש אחלה, נעים ואמפתי ומקצועי.

לא כאב במיוחד.

עשיתי שם לא מזמן

קודם כל, זמינות תורים יחסית טובה, ביחס למקומות אחרים שבדקתי.

ביום שאני הייתי, נתנו לי שני רופאים שאני יכולה לבחור מביניהם:

ד"ר ניר דובדבני, מנהל היחידה

ד"ר יעל פסטרנק

שניהם אמורים להיות טובים ומקצועיים

על דובדבני גם מצאתי הרבה ביקורות חיוביות באינטרנט, על הרופאה לא ראיתי ביקורות בכלל.

בכל אופן, בחרתי לעשות אצלה פשוט כי היה לי יותר נוח אצל אישה. והיה ממש טוב, חששתי מאוד לפני כן

זה לא כל כך נעים, אבל באמת שבסך הכל זה היה ממש ממש בסדר.

עובדים בצורה סטרילית, אז בהתחלה עושים אולטרסאונד לבדוק את המיקום המתאים לדיקור. אחר כך מעבירים אלכוהול וחיטוי על כל הבטן, ואז לאורך כל הבדיקה הרופאה עם אולטרסאונד כדי לוודא את המיקום ובמקביל מבצעת את הדיקור. האחות תעשה את השאיבה של הנוזל.

הדקירה עצמה הרגישה לי כמו דקירה של בדיקת דם, אחר כך מרגישים מעט לחץ בגלל השאיבה. וזה נגמר תוך דקה. באמת באמת לא נורא. (אני גם פחדתי מאוד לפני כן)

ישאירו אותך לכמה דקות מנוחה, וזהו. חוזרים הביתה למנוחה בהתאם להנחיות שתקבלי. לי לא כאב אחר כך בכלל. 

ובהצלחה!

מבינה אותך ממש, על כל החששות

אנחנו עשינו גם nipt אחרי התוצאות של סקר שליש ראשון, כדי לתת עוד אינדיקציה (זו גם בדיקת סקר, היא לא במקום מי שפיר). אפשר לקבל החזר מהסל הריון של הקופה אם יש לך ביטוח משלים.

אפשר רק משבוע 18 (או 17, אבל לנו אמרו שעדיף 18)

וזה הרבה זמן לחכות בחוסר וודאות

רופאים ששמעו שניפט יצא תקין, אמרו שרוב הסיכויים שגם במי שפיר הכל יהיה בסדר. אז זה לא אומר שאפשר לסמוך על זה, אבל זה כן מרגיע או נותן כיוון.

למשל, יש מקומות שמאפשרים לעשות מי שפיר כבר משבוע 17, אבל ממליצים מ18 כי זה נחשב בטוח יותר.

אם חס וחלילה הייתה יוצאת תשובה לא טובה בניפט, השיקול דווקא היה לעשות כמה שיותר מוקדם כדי לקבל תוצאות מוקדמות כמה שיותר, גם אם זה אומר לעשות כבר ב17. זו גם ככה בדיקה שעושים יחסית מאוחר, ולוקח לתוצאות זמן.

ואעשה השבוע חלבון עוברי..

תוך כמה זמן התוצאות של מי שפיר?

אמרו 3-4 שבועות

אם את בשבוע 16 ועוד לא קבעת תור, ממליצה ממש להתקשר מחר ולנסות לקבוע.

את חלק מהמקומות היה לי קשה להשיג (חזרו אליי רק שבוע אחר כך)

לניאדו חזרו אליי תוך יום

אסותא היה גם ממש קל להתקשר ולהזמין תור, אבל זמינות תורים של חודש קדימה לפחות

עשיתי בבלינסון וכל פעם היו שם רופאים בכירים שעשו את הדיקור

לגבי כאב- זו לא בדיקה נעימה, אבל לא כואבת, יותר הרגשה של אי נעימות ולחץ.

ממליצה ממש לדאוג למנוחה אמיתית אחרי, אני פשוט שכבתי או ישבתי במשך יומיים ולא עשיתי כלום.

החשש ממש ברור ומובן, אם יש עוד משהו, מוזמנת לשאול בשמחה

אני באמת ממש חוששת.

אולי לנסות לבוא פחות.

מכירה סיטואציה קצת דומה שאמא שלי מעירה הרבה ובעיקר לי.

אני פעם שלחתי לה הודעה שקשה לי עם ההערות וזה עזר עכשו היא מעירה פחות.

בכל מקרה ממש מבינה אותך!

ובגלל זה עד עכשיו הבלגתי

אבל זה מאתגר כי תמיד ההערות האלה כל כך מורידות, מה שנאמר ואיך שנאמר.

גם הסכמים שלי ושל בעלי שמטבע הדברים ידועים לכל- היא מגנה את ההסכם ומזלזלת למרות שהיא יודעת כמה ההסכם הזה לטובתי.

ודיברתי איתה, וגם קרה היא לבד התקשרה והתנצלה כי שמה לב שזה לא בסדר להתערב.

אבל זה באמת הורס

אני לא יודעת באיזה הסכם מדובר ולמה לגיטימי שהוא ידובר מחוץ לזוגיות שלך עם בעלך

אבל אם קשה לאמא שלך לקבל את זה והיא פורקת את זה בכל מיני מצבים שמביכים אותך אז אולי לשתף אותה פחות בעניין ? אלא אם זה זה מצב שאין לך ברירה..

נשמע שלאמא שלך קשה לקבל את זה והיא ממש כואבת בשבילך, אני משערת שזה נובע מדאגה עבורך,

כואב לי בשבילך שזה מתבטא ככה 

אבל יש דברים שאי אפשר להסתיר

נגיד אני לא נוהגת ובעלי לוקח ומחזיר אותי למקומות (באמת באסה, אבל מדובר בטראומה של שנים)

או שאני בבית עם הילדים חינוך ביתי והוא מפרנס.

אפשר להסתכל על זה ככל הכבוד ואפשר להוריד ולהגיד שמסכן הילד ו"אני כמו מלכה בבית ובעלי עובד כמו חמור"

לבוא קצת פחות עד שהגבולות יהיו יותר ברורים...

חיבוק גדול!!!

ולהיכנס בינך לבין בעלך זה קו אדום.

זה ממש לא שייך.

שלום בית קודם לכל

יואו חיכינו איתך

איזה מרגש

זוכרת את כל הסיפור של תחילת ההריון

מרגש מאוד !

הרבה נחת להתאוששות קלה 

בסוף זה קרה...

מרכז יהל - מרכז ייעוץ והדרכה לחיי אישות

ארגון ותיק ופעיל בתחום שאת מחפשת - עם עשרות פודקאסטים ומאמרים מצויינים

לדעתי הרבה יותר יעיל, ואם גם בעלך בקטע לטפל בעצמו, אז בכלל.

בסוף המון הקונפליקטים הזוגיים סובבים סביב פצעי ילדות אחד של השני שנפגשים. לכן לנו טיפול אישי עזר הרבה יותר.

בקשר לפודקאסטים יש של אסתר פרל ( באנגלית)

יש את הפודקאסט של פאולה וליאון ( לא יוצאים פרקים חדשים אבל יש שם אוסף של הקלטות טובות)

וכל פודקאסט של התפתחות אישית יעזור.

יש פודקאסט שנקרא מטהרת לעצמי- פודקאסט בכל נושאי הבית היהודי, זוגיות, נשיות, טהרה ומה לא…

אולי תמצאי שם תכנים גם בשבילך.

ובהצלחה רבה! 

זה נקרא מעוררות אהבה, יש שיעור פעם בשבוע על זוגיות מאנשי מקצוע /רחלי ורוחמה. שבוע אחרי זה זום הרחבה עם שאלות.

אבל ההיילייט של התוכנית זה קבוצת עבודה בוואטספ, הם קוראות לזה חדר מיון של זוגיות. את מגיעה עם הבעיה בזמן אמת ויש שם נשות מקצוע מדהימותתתת שנמצאות איתך ומפרקות איתך ביחד לפי הלימוד.

גם שמעתי מלא המלצות וגם הייתי  בעצמי ואני מרגישה את השינוי.

ממליצה 

אני אישית מאוד מתחברת בנושא זוגיות לפודקאסטים של:

- שושי זליקוביץ  

- רחל בולטון

- נחמי בצון

הן מדברות הרבה על להתמקד בהתקדמות אישית

הלוואי שתתחברי ויעזור גם לך ❤️

יש בספוטיפיי

אשה ללא מאמץ

את רחל ונחמי אני מוצאצ דרך יוטיוב 

גם אנחנו היינו אחרי טיפול ארוך

שנראה שלא צלח

ועכשיו אנחנו בטוב ב"ה

לפעמים לוקח לדברים זמן לשקוע

כל עוד יש רצון

לא לוותר

עוד יבואו ימים טובים

קפצו לי סרטונים שלה בפייסבוק ונראה לי שהיא גם עושה קורסים

יש לה תכנים מדהימים שמשנים את החשיבה