חבל

אבל הייתי מגדירה את זה שונה

אפשר גם לומר יותר מדי
אבל לא דביק
חוצמזה שזה אחלה שאת מביעה את דעתך
שיהיה פה קצת גיוון

אני בעד לגמרי שלכל אחד יהיה את המקום שלו פה, בו הוא יכול לומר את דעתו ולהתעצבן ולצחוק ולפרוק ולבכות. ואני חושבת שזה מדהים שיש בכלל את המקום הזה, וכמעט לכל אחד כאן, ושאנשים מוכנים לשתף ככה ולתמוך בחזרה.

אבל,
א. אני חושבת שיש משהו לא נכון ועל גבול הלא בריא בזה שאנשים פורקים *רק* כאן. אין תחליף לשיחה אמיתית. אפילו אם זה בש.א. (שכמובן זה הרבה פחות מפנים אל פנים או לפחות שיחת טלפון) זה שונה והרבה יותר מכיל ואישי מאשר שרשור של "קשה לי וכו' כו'".
ב. בתכל'ס אני לא יודעת אם אנשים פורקים רק פה או שגם מדברים רגיל עם אחרים על הבעיות שלהם. יש מצב שיש להם שחנ"שים מדהימים ואחרי שניה הם כותבים גם פה. לי למשל הכתיבה עוזרת ממש לסדר את המחשבות, הגיוני שגם לאחרים זה עוזר.
ועדיין, יש לפרוק ויש להציף.
אולי זה נשמע מגעיל, אולי גם קצת סוציומטי ואדיש ואטום ולא מתחשב, ובכל זאת- יש גבול לכמה שאפשר להפוך את הפורום הזה לפורום של דיכי.
ג. וחוץ מהדיכי- אחרי כל שרשור כזה מתחילות האינספור תגובות של "מתוקה שלי מקסימה שלי אוהבת אותך". וזה אחלה, שלא תבינו לא נכון. אני גם עושה את זה ואני אוהבת פה אנשות בכל ליבי. אבל לפעמים,
זה קצת עובר את המינונים ההגיוניים ונהיה די חופר.
זה גם קבוצה די מסויימת של אנשים, אז זה הופך לטעם רע באיזשהו שלב.

(להבהרה- אני לא מתכוונת לפגוע ח"ו באף בנאדם כאן. אני אוהבת את כולכם. ואני יודעת שהשרשורים שלי בנושא קצת לא נעימים ויכולים לפגוע. אבל באמת שגם לי קשה עם זה.)

סיימתי.

עם חלק הסכמתי איתך, לגמרי.
אבל מה את מציעה למשל, שכשמישהי כותבת שהיא מרגישה כישלון, מה אפשר להגיד חוץ מאת לא, את מקסימה ואני אוהבת אותך?
מה אפשר להגיד לה?



אני מקווה שאני לא מכעיסה אותך אבל את כותבת מאוד אמיתי

(אבל למה להסתכל על זה כדביק? אוף )

(בינייש)

בס"ד

שלום בנצי 👋)