הרגליים שלי עקוצות להחריד.
ואני מחבקת כרית כדי להירדם. זה מוזר כי זה בא לי רק עכשיו, השיגעון הזה. לחבק כרית. כשהייתי קטנה לא היה לי צורך בזה. בעצם אולי לכן לא הייתי ישנה בלילות. בעצם גם עכשיו אני לא ישנה בלילות. פפ.
אני מגרדת רגל אחת בעזרת הרגל השניה אבל אז גם היא מגרדת אז אני מחליםה ביניהן תפקידים ושוב ושוב ושוב.
חבל שאני לא תנשמת. גם ציפור לילה, גם מסוגלת לעוף, גם לבנה.
"אמצע הלילה, שעת רחמים ועת רצון... זוג פנסים פוצע את הלילה השחור..."
איך שאני צריכה עכשיו את הפנסים האלה. בעצם מספיק לי רק אחד. אור שיאיר לי את החושך הזה שבתוכי. הכל יותר מדי אפל לי שם.
ואני מחבקת כרית כדי להירדם. זה מוזר כי זה בא לי רק עכשיו, השיגעון הזה. לחבק כרית. כשהייתי קטנה לא היה לי צורך בזה. בעצם אולי לכן לא הייתי ישנה בלילות. בעצם גם עכשיו אני לא ישנה בלילות. פפ.
אני מגרדת רגל אחת בעזרת הרגל השניה אבל אז גם היא מגרדת אז אני מחליםה ביניהן תפקידים ושוב ושוב ושוב.
חבל שאני לא תנשמת. גם ציפור לילה, גם מסוגלת לעוף, גם לבנה.
"אמצע הלילה, שעת רחמים ועת רצון... זוג פנסים פוצע את הלילה השחור..."
איך שאני צריכה עכשיו את הפנסים האלה. בעצם מספיק לי רק אחד. אור שיאיר לי את החושך הזה שבתוכי. הכל יותר מדי אפל לי שם.


