כדי שיהיה איתך ואיש לא יוכל לראותי

ובלילה, כששכבת בוכיה, בשדות
הסתרתיך בצל כנפי, מפני הרוחות
וכשלבסוף, נרדמת, בשלולית דמעותייך,
נשאתיך על כפיי, וארחץ את פנייך.
ואת השמחה, אחזיר אל עינייך.

וזה יהיה לך האות,
שלעולם לא רחקתי ממך.
שאי ידך אל ראשי וראי כמה רטוב הוא מטל
וקווצותיו, מלאים רסיסים, של הלילה..

וזרח האור ועלה
ואראה אלייך
ושבתי את שבותך
וגאלתיך מכל ייסורייך
ואת השמחה,
אחזיר אל עינייך.
אל עינייך.

פוף.איזה שיר. לא מהעולם הזה פשוט.

ובכלל, אני אחרי לילה לבן אחד ההכי קשים ובוכיים שהיו לי בחיים, אולי הכי קשה, ושרנו את השיר הזה. ואז באלגנטיות הוא מופיע פה

וסליחה על גזל השרשור.

אני בעד. ממש ממש

מחר?

 

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

אני דווקא זקוקה לעוד מליון לילות עם הילדות האלה שלי.

אבל נגמר.