אחרי חודש.
שמעתי שוב את השיר הזה.
זה היה לי וואו.
פתאום בום.
כמה זה נכון
אוי זה שיר מדהים.
תשמעו אותו.
תשמע אותו.
אמרתי לה להשמיע אותו.
אמרתי לה לשמוע.
תשמע.
זה מזכיר הכל
הפרצופים...
מעניין איפה קצה היכולת של הזיכרון לשחזר דברים.
בין אם ברע ובין אם בטוב.
אני רק יודעת שאני זוכרת את זה ואני חיה את זה ונושמת את זה.
ומשתלת לעשות את זה מהצד הטוב ולא הכואב.

והתמונה מושלמת.
אין דברים כאלה.
נמסתי