בויכוח, לעולם על תריבו על אופן אמירת המילים.
("אז אמרתי לך..." "אז דרשת ממני").
כשמאשימים אותכם, דבר ראשון תכחישו.
("אתם לא שומרים טוב" "אנחנו שומרים הכי טוב שאפשר").
אם סיפרתם בדיחה ולא הבינו אותה, אל תתנצלו. תוציאו את הצד השני הטמבל.
("כשמסבירים בדיחה היא מתה" \ "אני רואה ששנינות זה לא הקטע שלך, אה?")
אמרו משהו ואתם לא בטוחים מה הכוונה? תגיבו ברמז שניתן לפרש אותו בשתי דרכים.
("אז אתה באמת חכם" "אוך נו...")
פתחו איתכם שיחה, תענו ותגיבו בשאלה.
("מה שלומך?" "מצוין. ואת?")
שימו לב מתי הצד השני מעוניין לסיים את השיחה וזרמו איתו.
("טוב אז נראלי שאני יזוז..." "בכיף אחי, אני איתך")
כשאתם מדברים, הביטו לשני בעיניים והימנעו מלהסתיר את הפה בכף היד. זה משדר אמינות.
(כפות ידיים פתוחות יעזרו לשדר אמינות)
אמרתם משהו ואתם מתחרטים עליו? אל תורידו את המבט.
(בכל מקרה זה לא ישנה אם יגיבו על זה או לא)
הולכים ברחוב ומולכם מגיע מישהו ולא נעים להסתכל לו בעיניים? תעטו פרצוף אדיש ותסתכלו אל מעבר לו.
התאימו אתכם לסובבים אותכם. אתם לא חיים כאן לבד.
___________________________________
תאורית הנסיון שווה:
אם יש משהו שאתם צריכים להחליט. ההחלטה היא ימין או שמאל. חמישים חמישים.
לדוגמה, יש במרחק מאה מטר מכם כביש, אליו אתם צריכים להגיע.
אך אתם מוקפים חומה שיש בה שני שערים.
אחד במרחק תשעים מטר מכם, ויכול להיות שהוא נעול, והשני במרחק חמש מאות מטר והוא בטוח פתוח.
לאן הייתם הולכים?
התאוריה מוכיחה שעדיף ללכת לעבר השער הקרוב, למרות שייתכן שהוא נעול ואז תצטרכו ללכת יותר.
***התאוריה תקפה במקרה כמו זה ולא במקרה כדוגמת לוטו***
שמתם לב שבכותרת יש שישה פעמים את האות מ'?
