וזהווו הוא עוזב
ואני רוצה כל כך לספר לה
ונצחק ביחד על זה
אבל אני רוצה להיפגש איתה
ולתת לה חיבוק
שבעיקר נותן לי כוחות
לזמן שלא אהיה איתה
אני רוצה לספר לי מה עבר עלי
אבל לא בווצאפ
וגם לא בשיחה
אלא לנסוע ליישוב שלה
ולהיפגש איתה
והיא תסתכל עלי מוזר
כמו בפעם ההיא שבאתי בלי הזמנה
ורק חייכתי
והייתי צריכה חיבוק חזק חזק
והיא לא הבינה
ואחר כך בכיתי המון.
אני רוצה שהיא תתקשר
או תסמס
או תבוא אלי
שאני אבין שזה קשר הדדי
לא חד צדדי
אוף למה זה כל כך קשה?
חייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול
