@שִׁירָה אני מקווה שאני לא מקשקשת..

תרומם הר מרום הריםם תקומם קרן גדועה

אופ אני לא יודעת אותו בעלפה.:-(

אז אני ישיר לך את כולו? או שפשוט תשמעי בעצמך

שמעתי אותו הרבה. ובכלל הוא על הפלאפון

אני שרה אותו ממילא גם בלי זה.. אז תעברי לשיר הבא

תתן אחרית לעמך, תשיב מקדש לתוכנו

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.