ילדתי שם ארבע לידות, ואני עוד שוקלת לחזור לשם, למרות שהתרחקנו.

אני ילדתי לידה שניה באיכילוב, ליס , 

והיה מפוצץ אפריקאיות מסתננות לא חוקיות

והבני זוג שלהן ששרצו שם כל היום וחצי לילה .

מזלי שלא הייתה איתי אחת בחדר אחרת הייתי מעדיפה תכל'ס להיות במסדרון

מאשר לישון באותו חדר עם מישהי שיש סיכוי סביר שיש לה שחפת 

ושהבן זוג שלה מתנחל בחדר עד 3 בלילה ומפחיד להתלונן על זה ולבקש שיעיפו אותו שלא יתנקמו בי כי יש לי עוד 48 שעות או 24 שעות עד השחרור.

יש בכל בית יולדות , יולדות מהכל.. 

היו שם גם ערביות, חלקן היו ממש נחמדות, צנועות ושקטות בחדר אוכל ובמרחב הציבורי,

לא הייתה הרגשה של חפלה בחווארה , אני מעדיפה גם להיות ליד ערביות צנועות ונחמדות מאשר ליד נשים יהודיות שכל היום עושות רעש ובפלאפון ולבושות בצורה שאפילו שאני אישה כבר לא נעים לי ומביך אותי לראות את זה . לא כל הערביות עושות רעש ובלגן של חמולה במחלקה, ולא כל היהודיות סמל ומופת לעדינות, התחשבות ושקט (הייתה איתי בחדר בלידה השניה מישהי שהיה סיוט להיות לידה , תחנת רכבת לילה לקהיר עם כל המבקרים והרעש שהיה שם, יהודיה לגמרי ... ) 

ואני לא גזענית ואין לזה שום קשר לצבע עור. יצאתי לפני החתונה עם עולה ותיק מאתיופיה 

לזה שזה לא הסתדר אין שום קשר לצבע או לעדה . הוא היה הרבה יותר תורני ממני וזה לא התאים לשנינו. 

גם אם עשרות אלפי שוודים כחולי עיניים עם שיער בלונדיני 

היו מחליטים להיכנס שלא כחוק למדינה שלי ,

לקחת מהמשאבים שלנו בלי לתרום שום דבר בתמורה , לנשום את האוויר ששייך לנו 

ולתפוס מקומות בפגיות שלנו ועל ידי כך לפגוע בפגים שלנו,

להתעלל בזקנים שלנו שגרים לידם 

לגנוב מאיתנו, לפגוע קשות בנשים של העם שלנו, לפגוע קשות בעובדות זרות מסכנות שנכנסו לכאן לעבוד בסעוד כחוק ובאישור. 

לתקוף תלמידה באולפנה בת של שכנים של בת דודה שלי ,שישבה לתומה על הדשא באולפנה 

והשוודי כחול העיניים החליט לפלוש לבית ספר ולקפוץ עליה בדשא ולעשות לה טראומה ,

ושוודי כחול עיניים אחר היה רואה אותי בדרום ת"א ליד המרכזית , עם בטן של חודש שמיני 

חצאית צנועה שרוול  ומטפחת על הראש, ועדיין מצא לנכון ללכת אחרי במרחק יריקה 20 מטר 

להגיד לי "היי מותק מה שלומך ? " לראות שאני מתעלמת ולא מסתכלת עליו אפילו, להמשיך עוד 20 מטר אחרי בלי ששמתי לב ושוב פתאום לצוץ לי ולהגיד לי "מותק למה את לא מדברת ? " המזל שלי זה שבדיוק הגעתי לרכב .השוודים כחולי העיניים גם שדדו יותר מ10 נשים שאני מכירה אישית  באלימות ואני לא מהאיזור שלהם 

השוודים כחולי העיניים היו הורסים שכונות שלמות וממררים את חייהם של יושביהם  

הייתי שונאת את השוודים האלה שנאה עמוקה. 

ממליצה, אם יש לך אפשרות על מעני הישועה בב"ב.

אני מת"א וחשבתי ללדת בליס-איכילוב או בתל השומר.

בסוף ילדתי במעיני הישועה 4 לידות והייתי ממש מרוצה!

הערביות היחדיות שיש שם הם המנקות ביום והכתבניות הערביות בשבת.

וילדתי 2 ילדים שלי בשבת!
 

כולם לבושות בצניעות!
שומרים על שעות הביקור ויש שקט בשעות שאין שעות ביקור...

לא מסתובבים לך גברים כל היום ליד המיטה שלך!

דווקא שמעתי ממישהי שילדה בסורוקה ובאה ללדת אח"כ במעייני הישועה-

שהיא פחדה להיכנס לשירותים בלי שיהיה מישו לידה מרוב הערבים ששרצו שם...

ופחדה על התינוקי שלה...

החלטה נעימה

ובהצלחה!!

(ד"א: יש מיילדת מאוד חמודה במעייני הישועה שגרה בב"ש!!
באה כל משמרת מב"ש עד לב"ב.... סתם ככה... לא כזה קשור)

משום מה יש עליהם סטיגמה לא טובה

אם את רוצה פירוט,אשמח באישי

ואת צודקת- על כל בית חולים תוכלי לשמוע סיפורי זוועה וסיפורים מהממים.

זה גם תלוי על מי נופלים ולפעמים גם בתקשורת שאת יוצרת סביבך עם הצוות.

כשאני מכינה זוג ללידה אני אבדוק איתם במהלך הקורס איזה דברים חשובים להם.

יש נשים שאני אעודד אותן לסוע לירושלים ויש נשים שאעודד אותן להישאר פה וללדת בסורוקה או ברזילי.

זה מאד תלוי בדברים שחשובים לאישה ובסיפור שלה. (לא דומה לידת ויב"ק או תאומים ללידה רגילה, לא דומה לידה שניה לראשונה, לא דומה אישה שהמשפחה שלה בדרום למשפחה בירושלים וכן הלאה) 

אז הייתי מתחילה בלהבין מה חשוב לך בלידה, בחינת המצב בבתי החולים השונים ואחר כך בבחירת בית החולים על פי הנתונים האלה. 

מקווה שזה עוזר לך ולא מבלבל אותך יותר  

עשית קורס הכנה ללידה?

למה אני שואלת? כי אני רוצה לדעת האם את יודעת מה חשוב לגבי סוג הטיפול שתקבלי-

האם תרצי מקום עם גישה שיותר מאפשרת ליולדת להיות פעילה בלידה ומעודדת לידה טבעית

או תרצי מקום שבו הגישה היא יותר שהצוות "מנהל" את הלידה?

האם תרצי אחרי הלידה להיות כמה שיותר עם התינוק או שתרצי דווקא שיהיה בתינוקיה ורק תגיעי אליו להאכלות? (כשיש מנעד בחירות באמצע) 

ולגבי אמא בלידה- לה יש רכב? לך יש רכב? 

אבל מענין אותי מה את חושבת על ההבדל בבתי החולים בירושלים - בדגש על עין כרם , ושערי צדק.

באמת יש הבדל משמעותי?

מה שחשוב לי זה יחס, לידה טבעית ומקצוענות

אם אגיד את זה בצורה מכלילה-

בעין כרם הרבה יותר מעודדים אמא פעילה גם בלידה וגם אחרי הלידה והם משרתים אותה לפי הצורך שלה.

בשערי צדק הגישה היא יותר פטרונית- באת אלינו, אנחנו ניילד אותך, אנחנו נדאג לתינוק שלך וכו'.

לכל אחת מתאים משהו אחר, בשני בתי החולים יש אנשי צוות נפלאים וכאלה שקמים לפעמים על צד שמאל, בשני בתי החולים חשוב להם מאד שתצאי מרוצה בגלל התחרות הגדולה שיש בירושלים. 

אני מניחה ש @יפעת1 תוכל לתת דוגמאות יותר ספציפיות על נהלים שונים בין בתי החולים כי היא מלווה שם באופן קבוע  

זה ממש חשוב לי וילדתי רק באחד מהם.

אני ראיתי הבדל ביחס. בעין כרם היה הרבה יותר טוב.

מעניין אותי אם זה רק אני או שממש באמת יש הבדל?

רק נולדתי שם ומאז לא באתי לבקר  

גם בהר הצופים יש יחס מקסים, ובדרך כלל גם פחות עמוס שם ,

שמעתי על הבדל בתנאים בשהות אחרי הלידה.

אם יש לך אפשרות אז תעשי סיור באלו שהם אופציה מבחינתך

זה סבבה.

עדיף לנח. שאח"כ לא יתנקם.

(רצפת אגן וכו)

כלומר אולי היה אפשר לעשות בישיבה אבל זה כבר יותר מסובך (יש רק שולחן בסלון, אין במטבח. וזה מסורבל לי ולוקח הרבה יותר זמן מלעמוד במטבח לחתוך סלט למשל).

אז אני לא יודעת מה נכלל במנוחה ועד מתי כדאי לא לעשות דברים כאלו...

ולבשל בקטנה זה בסדר. כמה דקות להפעיל את הגוף בצורה מינימלית זה אפילו חשוב לדעתי.

לקלח זה יותר מדי. להרים על השידה ממש ממש לא!

(בעיני עד חודש אחרי לידה, אפילו חודש וחצי) אין כזה דבר להתפנק מדי. כל מאמץ הוא מאמץ מיותר. יש דברים שהם לא מאמץ בכלל מבחינתך וזה בסדר גמור, ויש מקרים שאין ברירה וחייבים לעשות, אבל בעיני זה שלבעלך נגמרת הסבלנות זה לא מקרה של אין ברירה

זה מקרה של שיתאמץ עוד קצת במקום שאשתו היולדת תתאמץ עוד קצת... זה לא לנצח, רק עוד שבועיים שלוש.

לשטוף כלים ולקחת ילדים

שבועיים אחרי לידה

זה ממש לא סבבה

להכין אוכל ולחתוך סלט, אם זה מרגיש לך בכוחות ובסדר לך - מעולה. תרוויחו כולכם אוכל מזין וטוב.

כלים - לא. זה משהו שיכול לחכות ואפשר גם להביא מנקה / נערה בתשלום, לא חייבים דווקא אותך בשביל זה.

לקלח ילדים - אני חושבת שכן, אבל אולי למצוא פתרון להרמה שלהם, למשל לתת להם לטפס לבד, או להלביש בישיבה על המיטה.

סותרות אחת את השניה

כל השאר לא. אז לא... ודאי לא לקלח ילדים, שזה ממש מאמץ...

ולא, זה לא פינוק, זו הבריאות שלך...

אז להרפות כמה שאפשר - שהילדים יתקלחו פעם ביומיים, לאכול כמה שיותר בחד פעמי, להזמין עזרה בתשלום אם גם מה שנשאר גדול על בעלך...

בבצלחה ומזל טוב!

אני גם שבועיים אחרי לידה ב"ה

ומרגישה מעולה ממש ממש!

מנסיון העבר, כשאני מרגישה מעולה, אז זה באמת ככה ואין את ה"נפילה שאחרי" ב"ה

אז אני מרשה לעצמי לצאת, לבשל, לאפות, לטפל בילדים..

עם יד על הדופק כמובן והרבה הקשבה לכוחות.

הדברים שאני לא עושה זה שטיפה, כי שמעתי שהתנועה הזו לא טובה אחרי לידה ולהרים דברים כבדים..

שבועיים אחרי לידה לא עושה כלום ממה שרשמת.

המקסימום זה להכניס מכונה בישיבה מדי פעם (עם זה בעלי לא מסתדר בכלל). עדיף כלים מלוכלכים בכיור (או חד פעמי) ושניצל תירס מאשה שלא נחה היטב.

ומחילה מה זה נגמרת לו הסבלנות? סחבת 9 חודשים לא נגמרה הסבלנות?... את יולדת! לא מתפנקת. הגוף עובר טלטלה רצינית מאד ומנוחה זה לא צחוק. תקראי קצת על משכב לידה, מצרפת לך קטע:

לפני הכל – משכב לידה: ששת השבועות הראשונים:

משכב לידה הוא תקופה מיוחדת במינה, שבה הגוף מתאושש מההריון והלידה, מבסס את ייצור החלב, ותומך בך במשימה של הסתגלות לתינוק החדש. כדי להבין טוב יותר את הצרכים שלנו בתקופה הזאת, שווה לעצור לרגע ולהבין עם מה הגוף שלנו מתמודד אחרי הלידה.

בזמן ההריון שרירי הבטן מתארכים מאוד כדי להתאים את עצמם לבטן הגדלה, ושרירי רצפת האגן נושאים בעול אינטנסיבי של משקל התינוק והרחם. אחרי הלידה, שרירי הבטן נעשים רפויים מאוד אחרי שהרחם התרוקן, ואינם מסוגלים להתכווץ ביעילות. שרירי רצפת האגן נחלשו זמנית מהלידה, בייחוד אם יש איזשהם תפרים (ניתוח קיסרי אינו מגן על רצפת האגן יותר מלידה רגילה – נהפוך הוא), השרירים האלה אינם מסוגלים לתמוך בגוף כהלכה, במיוחד בתנוחות זקופות.

כדי לפצות על כך, בששת השבועות שאחרי הלידה הגוף מפריש קוקטייל הורמונים מיוחד במינו שמעודד החלמה וצמיחה של הרקמות. זהו הזמן היחיד בחיים שבו יש התחדשות של רקמה עצבית באיזור האגן. כך שששת השבועות שלאחר הלידה הם חלון הזדמנויות להחלמה והתחדשות פיזית. אלא שההחלמה מתרחשת אך ורק אם האם הטרייה זוכה למספיק מנוחה. אם היא מתאמצת מדי, עומדת יותר מדי ונושאת משקל כבד, היא נמצאת בסיכון גבוה לפגיעה מתמשכת ברצפת האגן.

אז מה עושים? אנשי מקצוע בתחום שיקום רצפת האגן ממליצים על מנוחה מוחלטת בתקופה הזאת. הנה כמה דרכים להשיג אותה: א. לא לשאת שום דבר פרט לתינוק. ב. להימנע מעמידה ממושכת. נסי לשבת בכל הזדמנות שבה בדרל כלל עומדים: במקלחת, תוך כדי צחצוח שיניים, סירוק שיער, התלבשות, במטבח, במפגש אגבי עם חברה ברחוב. ג. להימנע מישיבה ממושכת. ישיבה זקופה גם היא מעמיסה על רצפת האגן. נסי לשכב כל פעם שמקובל לשבת: כשבאים אלייך אורחים, כשהתינוק ישן. היכולת להניק בשכיבה היא בעלת ערך רב, כי היא מאפשרת לך לטפל בתינוק ולנוח בעת ובעונה אחת. שווה ללמוד אותה ברגע שאת נוכחת שהתפיסה של התינוק בסדר. ד. לתמוך ברצפת האגן. קרחומים קטנים על האזורים הנפוחים בימים הראשונים לאחר הלידה מפחיתים נפיחות ואי-נוחות. כדאי לקפל מגבת למלבן ארוך ולהניח אותה על הכסא כך שהיא תהיה מתחת למפשעה והרגליים משני צדדיה. הלחץ העדין והמרופד שהמגבת מפעילה תומך בשרירי רצפת האגן ומקל על התחושה הכללית, במיוחד אם יש תפרים. מומלץ לקבל הדרכה מפיזיותרפיסטית רצפת אגן איך להגן על האזור בזמן מאמץ. ה. לא לסמוך על תחושות הגוף! הרבה פעמים אומרים לנו "תקשיבו לגוף", וזו הנחיה טובה בדרך כלל. רוב השרירים שלנו מאותתים לנו כשהם מתעייפים וזקוקים למנוחה. אבל שרירי רצפת האגן לא מחוברים היטב לרשת של עצבים תחושתיים, והם לא שולחים לנו מסר ברור על עייפות. אם שלושה שבועות אחרי הלידה עמדת, הלכת, רחצת כמה כלים ופתאום את מרגישה עייפות וכובד באיזור המפשעה – סימן שהיית צריכה להפסיק הרבה הרבה קודם. לכן, אנשי מקצוע ממליצים על הגבלה מודעת של עמידה והליכה. לא יותר מ- 10 דקות של עמידה רצופה לכל שבוע מזמן הלידה (כלומר: 10 דקות גג בשבוע הראשון, 20 דקות בשבוע השני וכן הלאה). כלל האצבע של הפיזיותרפיסטית שלי למשכב הלידה: לבקש, ללוות, לקנות או לגנוב כל עזרה שרק אפשר.

עשיתי הכל הכל לבד, ולהרבה יותר משבועיים. יותר קרוב לחצי שנה. ועבדתי משרה מלאה במקביל.

את יכולה לספר סיפור, לשבת עם ילד להקשיב, לחתוך סלט נגיד. לטפל בתינוק הקטן.

שבעלך ינשום עמוק יתאזר בסבלנות ויעריך את החלוקה שבשגרה.

אם לך זה יהיה ברור, הוא יסתדר.

אם לך לא נעים, מאיפה הוא יביא את הסבלנות?

אם בעלך לא מסוגל לקלח את הקטנים- שלא יתקלחו.

עצם זה את מגדירה כברירת מחדל "שאין ברירה אלא לעשות" חוץ ממה שהוא יכול לעשות, זה מה שמעוות.

הוא אמור למצוא פתרון להכל, חוץ ממה שאת כן יכולה. ככה זה אמור לעבוד.

אם זה נורמלי, ואם יש סיבה לזה...

בעלי אומר ללכת לרופאה, אבל לא נראה לי שזו סיבה מספקת ללכת לרופאה...

יכולות להיות גם השלכות של גיל ועוד.

לי היה דימום כזה של שבועיים וחצי כמעט( זה היה בתקופת הקורונה ובדיוק חליתי אז יש מצב שקשור) רופאת הנשים רשמה לי פירומלט נטר והדימום נגמר ב"ה. כשהתייעצתי עם רב כוא ביקש ממני לעולם לא להגיע למצב כזה אלא תמיד לפנות כדי לראות איך אפשר להקל ולטבול..

מקוווה שיעבור לך מהר.. ותפני ליועצת הלכה /רב וכו'..

להחליף התקן.

חוץ מזה- הייתי הולכת לרופאה כי יכול להיות שיש פצע/ציסטה/משהו אחר בלי קשור להתקן

והעיצות הרגילות להפסקת דימום.

נשמע לי דווקא הגיוני לבדוק את זה.

כדאי להתייעץ עם סמכות הלכתית

צמיחה בפנים היא הורמונלית. אני עושה פעם בשבוע

לא

ולא

עשיתי לפני מלא שנים ולא חזר.

הורדתי באפילציה ךפני שנים.

בתחילה פעם בחודש ואז פחות ופחות.. עכשיו לא הייתי 3 שנים והגיע. זמן לעוד חיזוק קטן...

הייתי מנסה לשים קרם או חמאת שיאה.

לא רואים שום דבר חיצוני, שמתי באמת קרם לחות אך עדיין רגיש מאד מאד

התרחבות של הרחם.

זכור לי שבערך בשבוע הזה גם התחילו לי כל מיני כאבים חדשים (גם בהריון תאומים).

אם זה ממשיך, הייתי מתייעצת עם הרופא.

חושבת שזה לא היה משהו מלחיץ

תנסי אולי קרם טוב? תתארי לאחות במעקב הבא

זה מרגיש באמת כמו משהו עצבי בעקבות מתיחת העור. השאלה אם יש איך לתפור את זה...

וגם אז יהיה כאבים אחרים 😊

אבל מעודדת אותך שכשנכנסים לשגרה זה ממכר.

😍😍

מגיעה על לחשוב על אחרי🫩

תודה לך

כששמים לי בלידה את המוניטור על המקום הזה אני צורחת יותר מבצירים..

פעם רופא אמר שאולי זה בקע והעצבים חשופים יותר

תודה לך. זה ממש כאב לא נעים

אחרי שהורדתי חלק שמושחל (מין פוליגל כזה), לא היה מפרידים, והיא נהייתה באותו גובה.

שאחפש לך את הקישור שלה?

מעץ עם גלגלים, עלה לי מחיר רגיל כמו בחנויות

Google Search

מניחה שסתום לא העבירו לחורף. נקווה...

והיא ילדה 3 שבועות לפני 🤭🤭

זה שלב כזה שאת מתה ללדת...

ויוצאות לך העיניים מכל מי שכבר סוף סוף אחרי זה.

אבל אם קשה את יכולה להגיד לה שזה מלחיץ אותך

העיקר בעיתו ובזמנו.

ולהיפך, את תלדי אחריה אז היחס יעבור אלייך לא?

ממני שלא רצתה ללדת ותמיד רציתי שישארו עוד בבטן, בשביל ההרגשה והכיף, בעיקר באחרון.

וכולם נולדו רגיל וטבעי עם צירים בשבוע 37...

גם לי זה היה.

משמים בסוף כל התיזמונים האלה...

השם ישלח לך מה שהכי טוב לך ❤️

בשלב הזה את רק רוצה כבר להיות עם תינוק מתוק ביד וכל מי שעוקפת אותך זה מעצבן😅

בקיצור, תכילי את עצמך, מותר לך

ותחשבי איזה כיף יהיה לבני הדודים עוד כמה שנים להיות כל כך קרובים בגיל

גיסתי היית צריכה ללדת שבועיים אחרי וילדה כמה ימים לפני.

וכן התעצבנתי חח

כשאת מוצפת הורמונים הכל הגיוני

הייתי אמורה ללדת חודש אחרי התל"מ האחרון של גיסתי (כאילו שבוע 42) בסוף ילדתי יום אחריה

ושתינו עשינו ברית.

האמת היה קצת מעצבן כי מהצד של בעלי רק חמי וחמותי הגיעו כי כולם הרגישו שיצאו ידי חובה בברית יום לפני

אבל בפועל הם נולדו 3 שבועות הפרש. כך שהייתה ברית ויום אחכ פידיון. כולם הגיעו גם לזה וגם לזה (אבל אולי גם בגלל שפדיון זו מצווה שלא תמיד עושים, וזה גם היה אחהצ, בניגוד לברית שהיא בבוקר)

וכו'

נחיה כנראה מה יקרה בסוף

לק"י

(אני דוקא לא מאלה שרק מחכות ללדת כבר. אבל מבינה את החלק הרגשי המשוגע בהריון....).

אףפעם לא הגעתי לתאריך ותמיד יולדת מוקדם.

הפעם גיסתי הייתה צריכה ללדת שבועיים וחצי לפני וכולם אמרו שבטח אלד לפניה. אז נכון שכבר הייתי בביח יום לפני שילדה אבל בסוף שחררו אותי. ילדתי 5 ימים אחריה וממש הייתי רוצה הפרש גדול יותר.

נראה לי באף לידה לא רציתי ללדת אבל מסתבר שהילדים שלי כבר רוצים לצאת...

שאני רוצה לסחוב כי אףפעם לא הגעתי לתאריך ואני לא יודעת איך זה...

כבר לא בטוחה שאוכל לנסות ולבדוק איך זה ..

אבל כנראה שאת ממש מיוחדת, כי גם כשעברת את התאריך, את עדיין אוהבת😉

אני כל כך אוהת להיות בהריון....

תמיד מרחמת על מי שכבר ילדה חחח.

הכי מושלם כשהם בפנים שמורים ומוגנים.

ואני כל כך יפה וסקסית...

לא כי כ"כ כיף לי להיות בהריון פשוט כי אני *מפחדת* להגיע לרגע הזה, אז כמה שאני סובלת וכאובה בהריון, אני לא מחכה להגיע לרגע הלידה, אבל מי שואל אותי? כשזה מגיע זה מגיע.

תמיד אני אומרת לעצמי שאיזה מזל שיש 9 חודשים מאז שנכנסת להריון עד הלידה, אם זה היה קצר לא הייתי מעיזה להכנס להריון.

אבל להיות אחרי זה כ"כ כיף לדעת שעברתי את זה!

אני לא מחכה ללדת

אני מחכה להיות אחרי

חחחח

לגבי השורה האחרונה שלך, קרה לי גם, ילדתי כמה ימים אחרי גיסתי וזה גרם רק להתרגשות שיא מצד המשפחה של בעלי. זה לא הוריד להם מההתרגשות בכלל

ילדתי פעמיים כמה ימים אחרי גיסתי, ולא הרגשתי שזה. השפיע על היחס של המשפחה.

זה מאוד הגיוני לרצות כבר ללדת ולקנא במי שכבר יולדת...

לא הבנתי למה הסקת מזה שאת אדם רע

את לא רוצה שלא יהיה לה

את פשוט רוצה כבר גם..

אבל נשמע שזה פחות עושה לך טוב התקשורת האינטנסיבית איתה כרגע, אז תכתבי לה משהו נעים שיאפשר לך מרחק

(אגב היא לחלוטין כן גיסתך חח)

והיא מסכנה עבר לה…

כל היום היתה עם ציר כל שעה ובערב הפסיק…

היא קבעה קיסרי לשבוע 39 כשאני הייתי אמורה להיות 38+4.

ולפני הלידה הזו ילדתי בסוף 39 עם זירוזים!!!!

הפלא ופלא הבן שלי החליט לצאת ב38+1😅😅😅😅

כולנו עד היום מופתעים שהוא גדול מהבת שלה חחחח

היא ילדה יומיים לפני

נראה לי דמעה שהייתי מאושפזת בתור לזירוז וזה הלחץ אותה ללדת,😂 סתם

הכל טוב ויפה רק שאני כבר חושבת מה עושים לשבת בר מצווה עוד עשור.נשמע לי פרוייקט מורכב

בזמנו לאח שלי דחו בחודש כי היו עוד חבר או שניים באותה שבת.

אבל עוד חזון למועד