פיצקה בת העוד מעט חמש שלי ,
ילדה מקסימה ומאוד מאוד חכמה, עם קשיים רגשיים מטופלים ומאובחנים
נרדמת רק עם מוצץ ושמיכי קטנה ומאוד קשורה אליהם .
מגיל שלוש היא לא יוצאת עם זה מהבית, לא מסתובבת בבית איתם ויכולה לקבל אותם רק אם היא שוכבת לישון
או רוצה לישון ברכב בנסיעות ארוכות .
היא וורבלית מאוד, ומדברת מעולה ובשפה גבוהה ונכונה ככה שזו לא הבעיה .
אני כבר חודשיים מכינה אותה שכל החברים שלה מהגן כבר מזמן לא ישנים עם מוצץ
ושבגיל חמש היא נפרדת מהמוצץ והשמיכי, כל פעם שהיא מקבלת אותם לפני השינה אנחנו מדברות על זה .
קניתי לה ספר על גמילה ממוצץ והיא מבינה שזה לא לנצח.
לפעמים היא אומרת לי בצחוק ( יש לה הומור מעולה לגילה ) שהיא תהיה "סבתא גדולה זקנה עם מוצץ ואני אחלוק אותו ביחד עם הנינים שלי" (סבתא רבה שלה בת ה80+ קוראת לעצמה סבתא גדולה ומזכירה את זה שפיצקה הנינה שלה ) או ש"אני אבוא עם המוצץ כשאני אהיה גדולה ל"אונפנה" (אולפנה) ללמוד תורה" לפעמים היא רצינית ואומרת שהיא תבכה המון ויהיה לה קשה אז אני מרגיעה אותה שיהיה קשה אבל שנעזור לה להתגבר.
אני צריכה רעיונות לאיך גומלים בצורה כי פחות מסוייטת..
שמעתי על טבלה ופרסים .. יש עוד דברים בסיגנון ?
אני יודעת שזה יהיה טרור והקירות כאן יתמוטטו מהצרחות...