אומץ מסביבי.

ערב
I will stay the way I was. I'm just gonna be more... I don't know. Happy?
It's not that. It's more like... I will be less complicated and more simple. I will try not to be poor and ill.
מה... מה.
בזבזתי שלושים וארבע דקות בלילה. זה גרוע. אני הולכת לבקש שעתיים. לא, אני לא. די. קחי אחריות כבר.
אני לא באמת הולכת להתפלל שלא עשני גבר. אני אתפלל כרגיל, כל השאר חסר ערך. אבל זה עדיין פוגע.
אני חושבת שחנוכה זה מוקדם מדי, מבחינה טכנית. אבל אולי פורים. או ביומולדת. בחיים לא חשבתי שאהיה מאלו שיוצאים לפני גיל שמונה עשרה, אבל הנה אני, עומדת לעשות את זה. ואני מרגישה לגמרי מוכנה וגם אימא אמרה שכן, ואימא מבינה בזה.
יאו ואולי אני אשבור את השיא!
ללכת לסיים את הסרט?

וזה כל כך מושלם שהלוואי ויכולתי לשקף את התחושה