מפני שלא ידעה לא לעמוד
ולא לקפוץ
ולא ללכת
וכל הזמן הייתה רק מתגלגלת ומתהפכת

אנחנו כלכך דומים, אמרה לו
שנינו עגולים ולבנים
, בא נתגלגל יחד!

-אני קופץ ואני רץ
ואת רק מתגלגלת!
אמר וקפץ מעל לביצה הנבהלת

אנחנו כל כך דומים, אמרה לו
בא, נתגלגל יחד!

ובכלל לא רצה לענות
הוא נמשך לו למעלה
ועלה ופרח לו משם והלאה.

מה אפשר לעשות?
מה עוד אפשר לנסות?
איזה צורה מוזרה יש לי, ממש צרה צרורה
האם בכל העולם הגדול לא אמצא לי חבר?

היא תתחפש
למשהו אחר!

צבעה את פניה באדום, הדביקה סביבה עלים כחולים
וזהו!

הוא חלק וקירח ובכלל אין לו ריח!
-הוא בכלל לא פורח, הוא סתם ביצה
אמר לה ילד אחד, ושניהם הסתלקו בריצה

אמנם שמנמונת, אבל נחמדה מאוד.
עמדה לה בצד, קצת נפחדת.
הפטריות הביטו בה בתמהון- הפטריה החדשה, יש לה קליפה קשה! ורגל עבה ומתנדנדת.
וכך הבינה הביצה שלביצה קשה לחיות
אם היא רוצה להיות לא היא, אלא אחת הפטריות

והנה היא כד!
התקשתה בפסיפ
הדביקה לעצמה צוואר ושתי ידיות
וזהו!

מה זה? האם אתה כד?
אין לך פתח. ובכלל אי אפשר לשמור בך חלב
חבל!

התחפשה הביצה לליצן.
חבשה מצנפת עם גדיל וציירה על עצמה (לפי הסדר)
גבות, עיניים, אף וצחוק.
אינך מצחיקה, אמרו לה
מכירים אותך מרחוק.

התחפשה לסל
ולשעון
ולתפוח
אפילו לסתם מעגל, מצוייר בגיר על הלוח

שום דבר לא הועיל.
בכל פעם הכירו אותה מיד
-את סתם ביצה מחופשת, אמרו לה

איפה היית, בייצתי שלי? כבר מזמן רציתי לשבת עלייך. לדגור, כמובן.
-אמא, אינני רוצה. אמרה הביצה
תני לי להתגלגל בעולם!
-אולי בפעם אחרת
אמרה הדוגרת
ועכשיו תעשי בדיוק כמו כולם

פתאום
הייתה הביצה בחום ובחושך
והייתה מוכרחה להמתין.
אבל, למי?

משהו נע בה
וזז בה
וזע בה - - -

מה קורה לי אמא?
ולא שקטה ולא השלימה.
אני כבר לא אני, צייצה
אני כבר לא ביצה!
משהו מנסה בי לבקוע
לפתוח, לפרוח!

סוף סוף אתה אתה:
אפרוח.