פעם ראשונה ששמעתי את הסיפור המלא של הפיגוע שאבא היה בו.
יש לי אבא בנס.
זה נשמע סיפור משנות התרפפו. משהו לא מהעולם הזה.
אבא.
איזה אומץ היה להם.
אשכרה ש מ ו נ ה שעות לבד! בתוך כפר ערבי! עם מאתיים ערבים סביבם.
10 בנות
7 בנים
בני 13- 17
עם רובה אחד.
לעזאזל
איך הם שרדו?!
הם רואים את המאבטח שלהם רגום באבנים מולם.
כמו בתורה
פשוט גוש אבנים ומתחתיו קבור בנאדם.
סלעים על הראשים שלהם
יריות
אבא ניצל מכדור בראש.
אחכ בחקירה אמרו לו שהכדור עבר לו מילימיטר ליד הראש, ולצערם פגע לתרצה בראש. והרג אותה.
אז ככה
ילדים בני 16 נלחמים עם שני כפרים ערביים.
תוך כדי מגנים על הבנות והבנים הקטנים.
תוך כדי לוקחים להם את המאבטח ורגמים אותו לנגד עיניהם.
תוך כדי לשמור שלא יקחו להם את הנשק.
תוך כדי מקבלים סלעים בראשים.
תוך כדי תרצה נרצחת.
בלי מים
בלי מכשירי קשר
בלי מישהו מבוגר
בלי נשק
חום איימים
בתוך הכפר
עמוק עמוק
לבד
לבד
לבד
שעות על גבי שעות שהם בטוחים שזה הסוף שלהם.
שעות על גבי שעות של הישרדות מעל הטבע.
אבא שלי פה בנס.
בעצם גם אני.
כולנו
כמה דמעות שפכתי היום.
כמה בלבולים.
כמה
כמה
כמה
כמה
כמה עוד אפשר??