מה שהרב פיינשטיין מתיר זה רק חלב נוכרי של חברות גדולות כיוון שהם עומדות תחת השגחת משרד הבריאות.

ולא כל חלב נוכרי של משק פרטי וכדו'. 

האוסר לערבב. (יורה דעה סימן מא או מד אות ד)

הרב משאש התיר במים קדושים חלק ב סימן פ.

זה מחלוקת בדרבנן ויש בהחלט פוסקים שניתן לסמוך עליהם.

אפילו שהרבנות כיום נותנת הכשר רק לאבקה, על סמך היתרו של ה"הר צבי"

וזהו גם טעמו של הגר"מ פיינשטיין (אגרות משה יו"ד ח"א סי' מז-מט)

אך הוא כותב שם שבעלי נפש ראוי שיחמירו על עצמם ועוד הוא כותב שהוא עצמו מחמיר בזה.

הרב עובדיה הביא את האגרות משה הזה בדין דם בביצה ופסק אותו להלכה

היא שעדיף שאדם יטעה בדין שליבן בעצמו מאשר יצדק בדין שליבנו לו אחרים.
כלומר- אם למדתי סוגיה ונראה לי שמכל היקפה ודיוני הפוסקים בה הדבר הנכון הוא לפסוק בדרך מסויימת,

כך נכון ועדיף שאנהג גם אחרת מהרב. כמובן שיש דיני מרא דאתרא ודינים הנוהגים בציבור וכו' שזה אומר

שאם המרא דאתרא פוסק שמותר חלב נכרי ואתה מקפיד שלא אין לך להעיז פנים ולהימנע במוצהר מפני 

שזה אסור. להתחמק כן אפשר...

לעניין ההקלות- אדם נגוע ושטוף בתאוות ויצרים שמבלבלים לו את השכל והשפיטה. על כל חומרה שמחליטים

לקחת מומלץ לשבת שבעה נקיים ועל כל קולא שבעים. אם אדם דבק ברבו שילך לחומרא וקולא לפיו, אם אדם

רוצה ללמוד לעשות לעצמו דין, הייתי נזהר מאוד שלא יהיה שמץ שלא יצר בפסיקה זו, שאם יש- אזי היא כבר לא

מותרת לי על פי המהר"ל, שעליו אני מסתמך ללכת בדין על פי הלימוד שלי.

הנקודה הנוספת היא שליבון הדין הוא מהותי, כלומר- לא מספיק ללמוד גמרא ורש"י ולהגיד מה נראה לי, צריך

לפתוח פוסקים, ללמוד שות"ים ולהקיף את הדין מכל צדדיו לפני שבאים להכריע.

אליבא דהלכתא (ואני מניח שהכוונה היא שעיננת בראשונים ובאחרונים הרלוונטים)

אז אתה מחוייב למסקנא ההלכתית שיצאה לך 

בס"ד

בין לקולא בין לחומרא: דברים שבפרהסיה הייתי נמנע מלשנות, בצנעה- אם שמעתי הוראה מפורשת מאחד מרבותיי הייתי נזהר לחומרא. ודאי שלא הייתי מנסה לשכנע אנשים אחרים, כן הייתי מוכן ללמוד את הנושא ולשתף את מחשבותיי, עם מי שהיה רוצה בכך מעצמו.

לך אל רבך ושאל אותו על זה, איך אפשר וכו' הבא ראיותך וראה מהי דעת ת"ח בעניין. איך אתה יכול לפסוק  מעצמך בין להחמיר בין להקיל? שניהם אסור לפסוק במקום שלא נאמרו.

יצא לך לקולא בסוגייה שאין עליה התייחסות? נ"ל שלא על כל פרט הכי קטן צריך ישר לגשת לשרי עשרות.

כמה שמרניים? אפשר לשאול גם "כמה אתם מאמינים בה' ובתורתו"? או כמה חשובה לכם היהדות  ברמה המעשית של חייכם? כל הלכה קלה היא חלק מהדבר הגדול הזה יהדות. הקיצ-קץ נראה לי שפשוט כתבת את השאלה לא נכון  ובטעות ניתן להבין כך. אם  אני טועה- אז זכיתי לדון לכף זכות יהודי.

אתה טוען ששמרנות היא תוצאה הכרחית של שמירת הלכה.

ואני טוען שלא.

יש מלא סוגיות ותחומים שבהם ההלכה עוברת שינויים. בין אם מדובר בתחומים חדשים. בין אם מדובר בתחומים שמתחדשים כל הזמן. ובין אם מדובר פשוט במנהגים שזזים כל הזמן באופן טבעי.

וכלפי כל הסוגיפ האלה אפשר לנהוג באופנים שונים. אפשר להגיד שמה שהיה הוא שיהיה. ואפשר להחליט לשנות. ואפשר המון דברים באמצע. כבר פירטתי סוגיות כאלה בהודעה הראשונה.

וגם כשאני יושב על זה עם הר"מ שלי אז יוצא הרבה פעמים שאין חובה להכריע כאחד הצדדים. כי באמת במבט הוגן שני הצדדים משתקפים יפה בסוגיא ואפשר לנטות לכאן ולכאן. ואז נכנסות רצף של שאלות שמטות על פי ההשקפה האישית והתחושה האישית בכל סוגיא וסוגיא. וגם יש פשוט אנשים שנוטים ללכת לחומרא מתוך תפיסה אידיאולוגית של ההלכה.

אני נוטה בלימוד שלי לייחס משקל נמוך למנהג. לדוגמא הכרעת הרמ"א בדיני משמוש סירכות בריאה, שהוא כותב מה נראה לו ההלכה ותוקף גישות אחרות בחריפות, ואז שורה אחרי מביא מנהג סותר לחלוטין וכותב שאפשר בשעת הדחק לסמוך עליו. כשאני לומד דבר כזה מבחינתי ברור שהרמ"א החמיר ורק בגלל גישתו למנהג הוא מצא איזו פשרה, אבל אני לפחות בתור פוסק לעצמי לא צריך ולא רוצה לעשות שיקולים כאלה ואני יעדיף את שורת הדין בלי להסתבך בכלל עם המנהג. אולי זה גם נוח שאני לא פוסק לרבים ואני משוחרר יותר.

קיצור כתבתי כבר יותר מדי..

לילה טוב!

עשה לך רב והסתלק מן הספק...

מי אמר שאתה יודע כללי פסיקה?

מי אמר שאתה  לא תצא מקל וסותר קולא אחרת שלך? בשביל זה צריך תפיסה כללית בכל שטחי ההלכה.בשביל זה צריך ת"ח. בשביל זה צריך רב. ע"כ  אם יוצא לכאן ולכאן תבחר רב  שלפיו אתה הולך [יכול להיות שזה לא יהיה בכל תחומי ההלכה. לדוג'- אני- בסתם הלכות -(כהמשנ"ב ו) הרב אבינר. בהלכות שבת- "שמירת שבת כהלכתה

. הל'  תולעים- הרב ויא. וכו' וכו'. אבל אתה חייב לדבוק באותו רב לאורך כל הסוגיות של  אותו נושא מהסיבות שהזכרתי. כמובן שאי אפשר לומר שבעניין הסוגיא הזו- רבי הוא כזה ובסוגיא הזו- אחר.....]

מה שאמרת לגבי גישה- אינני רואה לנכון להחמיר תמיד, בגישה שקניתי בעצמי, להיפך- במקום שאין צריך- עדיף להקיל,לדעתי. קודם תסדר עם שורת הדין.

אבל יש כללים לפי מה אפשר להקיל! פוסק שנתקבל- אינך יכול להקיל כנגדו!וכד'.. לא כל אחד ובכל מקרה יכול לפסוק כדעת יחיד.

לגבי שמרנות ושנויי ההלכה.
לא  הסברת מה ההגדרה מבחינתך לשמרנות ומה ההבדל בינה לשמירת ההלכה.

ועוד- שלא הסברת את מילותיך ה"הלכה משתנה"- נאי בטוח שאינך רפורמי ובטח כונתך בדברים כ"בטל טעם בטל דבר" שזה יותר מדויק לומר שנגמר האיסור ולא השתנה להיתר. אם לא- אנא הסבר.
נ"ב- מחילה שאינני עונה על ראשון- ראשון ועל אחרון- אחרון.
בברכת חודש טוב שיתהפך עלינו לששון.

א. היו הרבה רבנים שהביאו את "עשה לך רב" כחובה. אם כ"כ חשוב לך ללכת כהפי' שמסכת אבות איננה להלכה- אז לשמוע לתלמידי חכמים, שמופרש כמה מצבי ת"ח שאליהם צריך להישמע. וכן יראה מדבריהם.

ב.מלבד העובדא שאתה מדבר על כללי פסיקה כהתעמקות בגדריהם בתורת האחרונים שזה אכן נחלת רבני עדות המזרח אך בודאי שישנן כללי פסיקה גם לאשכנזים (זה שההגהות על המחבר הם ע"פ רוב לקוחות ישר מספרי מנהג כמהרי"ל- אין זה אומר שההלכה אף האשכנזית התבססה על כללים  שרובם מופיעים עוד בזמן הגמ'. נכון- תוס' ושאר ראשונים אשכנזים כמרדכי והאור זרוע הרחיבו ביריעותיהם את הסברה ופחות באו בדברי הכללים אך זה  דבר המצוי גם בראשוני ספרד כהרמב"ן והריטב"א.אבל פשוט שכולם התבססו על הכללים הידועים בש"ס ובדברי התנאים.

מה עוד שסברת הרב היא ע"ג ראשונים ואחרונים.... ולא מרמב"ם, רא"ש, רמ"א ומג"א בודדים שהאדם זכה ללמוד.
אבל אף אחר כל זאת לא ענית בעניין להקיל ב' קולות סותרות שבשביל להמנע מזה צריך ראיה כוללת הלכתית.
ומה גם שלא ציינת כלל איך אדם יודע שהגיע להוראה ללא סמיכת ת"ח?

ג.נראה שכונתך היתה אם אני יודע בעצמי שאני אקיל רק במקום האפשר - א"כ הראית בעצמך שישנן כללי הלכה שכן אם הכל סברא  הוא- איך ניתן לפסוק בצורה לא נכונה..... הא יש מוסכמות שמי יימר לך שאתה בקיא בהן?

ד. הסבר 'דברים משתנים' אינני מכיר דבר כזה  במובן הפשוט בהלכה (לפחות  לא האורתודוקסית......)

ואחרון- אכן צריך ללמוד להגיע להוראה ולא להיות רב ואתה יודע שאתה מגיע למצב של ראוי להוראה כשיש לך הסכמה מפורשת מרבך (דבר שבימינו- נקרא סמיכה...).

שיטתו בעניין מופיעה בכסף משנה על הרמב"ם שהזכרת, ובבית יוסף בסי' רמו.

(היא שונה משיטת הרמב"ם).

"עד אימתי חייב ללמוד עד יום מותו שנאמר ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך וכל זמן שלא יעסוק בתורה הוא שוכח:"

דברתי על זזה שההלכה וגדריה אינן משתנים! תסתכל על מה שאני אומר! אתה בעצמך נוטה כבר להשתמש במושג מציאות ולא הלכה.....

לא שהפסיקה למעשה שונה עכשיו. אלא שיש שינוי עצמי בהלכה, לדוג' - "מכיוון שהיום התפיסה ביחס בין גברים לנשים בעבודה אינו נדיר ומיני כ"כ כמו שהיה בעב- מותר לגעת באישה" זו סיבה שאף אם היא נכונה- היא איננה סיבה הלכתית אלא משהו שנתלה על מצב בדור, משהו כללי- רעיוני ולא משהו המוגדר בגדרות ההלכה. וכן על זה שמהות ההלכה, השמירה על פרטיה, כלליה ומידותיה נשמרת ללא שינוי, זה שפסיקה משתנה בעקבות מציאות אחרת זה בעצם שהמציאות השתנתה ולמציאות הזו יש דין שונה כבר מלכתחילה.....

התשב"ץ והכסף משנה חולקים על הרמב"ם בדין הבסיסי, ומתעמתים עם הראיות שלו מדברי חז"ל.

[יש איזה שהוא מקום בסוגיא ההיא גם לדברים שקשורים במציאות שהשתנתה, אבל זה לא שהכל בנוי על הנקודה הזו].

להבין היטב את שתי צדדי המחלוקות, בהבנת הסוגיא ובסברא, ולהכריע מה מסתבר יותר.

ויש הבדל בין סברא של 'גברא רבה' לסברא של מי שהוא לא כזה -

ראה גיטין ו: 

"א"ל אביי אטו כל דלא ידע הא דר' יצחק לאו גברא רבה הוא בשלמא מילתא דתליא בסברא לחיי הא גמרא היא וגמרא לא שמיע ליה"

ורש"י -"בשלמא מילתא דתליא בסברא - אי לא הוה סבר לה מדעתו:

לחיי - כלומר שפיר מצית למימר דלאו גברא רבה הוא:"

וראה גם את דברי שו"ת הרשב"א שהובאו במאמר של הרב אלישע אבינר (אקשר אליו עוד מעט בעזרת ה').

כשיודעים אותם, יודעים את הדיעות השונות, ויש מספיק ידע והבנה בנושא כדי שלא לערב בין נידונים שונים.

זה באמת דבר שיותר שייך שאדם יעשה בעצמו.

אבל, לכאורה, פסיקה על פי כללי הפסיקה לא אמורה להוביל למשהו שסותר את הפסיקה המקובלת, בגלל שכלל פסיקה מרכזי הוא יחיד ורבים הלכה כרבים. [וכן, בגלל שבמקום שההלכה רופפת בידיך הולכים אחר המנהג, ובגלל הליכה אחרי החיבורים שפשטו בישראל, ועוד]

ואי אפשר להכריע בה בצורה שרירותית.

[ומהמעט שאני מכיר מהכללים שברמ"א ושבש"ך, לא נראה שאפשר לסמוך על דיעה חריגה (אפילו אם איננה ממש דעה דחויה, ואפילו אם זה איסור דרבנן) שלא בשעת הדחק].

מה שציינת בסוגריים אינו תמיד נכון...

יש דוגמאות למכביר ביחס לקביעות שניתן לעשות על פי כללים.

גם ללומד מן השורה, שמתעוררת אצלו שאלה הלכתית והוא רואה שיש בה מחלוקת, וגם לת"ח פוסק הלכה.

בהרבה מקרים, אפשר לפתור כך את הספק.

אבל לפעמים גם ההכרעה ע"פ כללים מורכבת, ויש להזהר מלהכריע בה לבד. 

הרבה רבנים צעירים עושים 'שימוש תלמידי חכמים' אצל פוסקים חשובים, בין השאר כדי ללמוד בדרך הזו את דרכי הכרעת ההלכה במחלוקות הפוסקים.

ובכל מקרה, נראה לי שהכללים מובילים באופן כללי לפסיקה ע"פ דעות מרכזיות ולא חריגות. (למעט שעת הדחק, שדרך ההכרעה בה היא נושא בפני עצמו).

ובאיזה מצב אפשר לדעתך על פי הכללים להכריע כדיעה חריגה?

[אני לא מדבר על הכרעה ע"פ ראיות, רב מובהק או מרא דאתרא]

אם ניקח את הכללים, כפי שמופיעים ב'סיכום השימושי' שבסוף המאמר הזה-

אז אם אין רב שנוהגים לפסוק על פיו, וגם אין הכרעה ע"פ ראיות, ויש רוב ברור - פוסקים לפי הרוב.

אם לא, לפי גדול בחכמה ובמניין.

ורק אם לא, אז אפשר להקל בדרבנן, ובדאורייתא צריך להחמיר.

זה בגדול גם הכיוון שהבנתי מהרמ"א (בחו"מ סי' כה), ומהש"ך (ביו"ד רמב).

אם דיעה היא חריגה, כנראה שהיא נגד רוב ברור (וגם המנהג לא כמותה).

יש לך מקור שאתה רואה ממנו שאפשר לסמוך על דיעה חריגה? באיזה מצב?

לגבי חומרא קולא- אני משתדל לשאול את הר"מ שלי ובחורים אחרים ולראות האם יש חשש כזה. למען האמת הוא מאוד מאוד נדיר. ולא כל כך צריך תפיסה כללית בכל השדה ההלכתי. כיף להגיד את זה אבל אשמח שתפרט את זה בסוגיא ספציפית.

לגבי לדבוק ברב, נכון יש לי רב כמו שכתבתי. אבל גם הוא לעיתים בפסיקה שלו נותן מרחב לכל אחד. לדוגמא הוא כותב "המקל יש לו על מה לסמוך" ואני חושב שבסוגיא הזאת אפשר להקל, ולכן אני יקל כיוון שהוא לא פסל לחלוטין את הדעה.

לגבי שמרנות- פירטתי בדיוק. דוגמא חשמל בשבת, בישול במיקרוגל, דין נ"ט בר נ"ט בכלים שלנו, אבקת חלב נוכרי, ועוד ועוד.

יש עוד דברים כמו מנהגים שכבר הרבה לא מקיימים, ויש מחלוקות עד כמה יש לנהוג בהם. שמיעת מוזיקה כל השנה, מקלחת בתשעת הימים. ויש עוד הרבה. 

אבל בעיקר סוגיות שבאחרונים יש משקלים לשני הצדדים, וזה תלוי בסברות וגם לי יש סברות ולכן אני חושב שמותר לי לבחור דעה אלא אם כן מדובר בהכרעה כבדת משקל מאוד.

ביקשתי הגדרה, ולא סימפטומים של האיש השמרני....

אני כמו שתוספות עושים בכמה מקומות (ע"ז ל"ו עמוד א לגבי גבינות גויים וחשש גילוי, ממש סברא נפלאה של ר"ת, על אף שהוא נדחה על ידי שאר הראשונים- המגמה נשארת), שואף להכנס לראש של חז"ל בכל תקנה ותקנה, ובכל מנהג ומנהג, ולהבין את ההקשר שלה ואת המטרה שלה, וע"י כך אני יכול להגיע לפסיקה מתאימה למציאות שלנו.

בניגוד לשמרן שרק רוצה לשמר את מה שהיה ובדרך אגב מוציא לחלוטין את דברי חז"ל מההקשר שלהם, היסטורית חברתית והלכתית.

ישנם דברים חשובים מאוד בשמרנות שמבססים מאוד את הכבוד לתורה ומשאירים יראת שמים לטווח הארוך ואת הקשר לרבנים ולתורה. אלא שלפעמים עומדים מול השמרנות דברים אחרים שדוחים אותה, כי יש הרבה שיקולים וערכים בכל שאלה וצריך להכריע במשקל שלהם, ושמרנות לא תמיד נמצאת למעלה בסולם הערכים. ולכן יש דברים שגם אני אהיה בהם שמרן, ויש דברים שאני מעדיף בהם שינוי איטי כמה שניתן. אבל זו לא נקודת המוצא שלי. כי התורה בעלת אמירה שונה לכל מציאות, ולכן יהיה מוזר לטעון שבאופן סידרתי תמיד האמירה של התורה היא אותה אמירה.

לדוגמא הרב שלי פרט את המשקלים השונים בסוגיית 'עליה להר הבית' אל מול סוגיית 'תכלת'. והראה איך במקום אחד השמרנות משתלמת כרגע ונותנת להיות ולהרגיש ולהיות חלק מהיהדות הישנה והנאמנה שמחכה שרוב הגדולים ישנו את דעתם בשביל לעשות משהו, לעומת סוגית הר הבית שבה אנחנו עומדים מול חיי עם ישראל ואם נהיה שמרנים זה פיקוח נפש לאומי ולכן כאן גוברים שיקולים שונים. (לא בהכרח אני מסכים אם מסקנתו בשני הסוגיות אבל ההתיחסות הזאת פתחה לי את העיניים)

למשל, דבר שבמניין צריך מניין אחר להתירו,

מנהג בפסיקת הלכה [שגם זה לא רק עניין של תחושה אישית, אלא עניין שיש לו מקורות בחז"ל ובפוסקים, וגדרים].

בסוגיות כאלה, יש חשיבות מיוחדת להיקף תורני רחב כשבאים להכריע. להכיר את הסוגיות שדנות בעניינים האלה במפורש, וגם את אלו שלא דנות במפורש, אבל אפשר בדרך אגב להסיק מהן מסקנות לנושא.

ועל גבי ההיקף התורני הזה, יכולת עיונית טובה לנתח אותו ולהסיק מסקנות, ושיקול דעת ישר.

וגם לדברים שעלו תוך כדי - 'כללי הוראה בהלכות מסופקות'

http://asif.co.il/?wpfb_dl=409

של פיקוח ממשלתי-

ביררתם את המציאות מבחינת מה מותר חוקית, ומהי רמת אכיפת החוק [איזה פיקוח, והאם יש עונש אפקטיבי], במדינות שמייבאים מהם מוצרים שמכילים חלב [או אבקת חלב] נכרי?

אני לא בא לנקוט עמדה, לא בעניין ההלכתי הזה, ולא בשאלה המציאותית. 

אני רק מעיר שמי שמכריע הלכה על סמך נימוק מסויים, צריך לדעת שהוא רלוונטי מציאותית לשאלה שעומדת לפניו, הן בנושא זה, והן בנושאים אחרים.

שנותנת את הכשרות.

 בשביל שהיא תהיה נכונה

הרגיל שמשתמשים בו ולכן הבנתו אותו לא נכון.

אני מכיר "אין טמא בעדרו". הביטוי אין בעירו מזכיר ביטוי מסוגיית 'פת נכרים'.

"ואמנם בשיש פיקימ הממשלה פל החלב שלא יפרבו חלב עמא והס צפייס לעונש על הזיוף, יש מקים לומר דהיי כשפמות המולבית דמירתתומ, וכיושב בצד העדר יכשהיא עומד היא ריאה, והפר״מ כמב ראם מלב טמא ביוקר יש להמיר כמו כמורייס כיון דהתירו מכמים מלב בזמן שהוא מבורר שהרי לחד לישנא התירו לעשות גבינה, ואף למאי רקיי״ל לאסור היינו משים חלב דגיני אטפי, אגל אס היה אפשר להגטיה מחלג טמא לא היו אוסרי[ וכן התירו גאין גפררי טמאה ייושג בצר העדר וכמי שהאריך הפר״ח, והא דאסרו גאין כעדרי עמאה יאינו יישכ כצד הערר יכמש״כ המרדכי יגש׳׳ד כשם רש״י, הייני דמשיב כמלכ המופקד כיד נכרי ונמש״כ לעיל ומיישינן דיקמ מלב מן כפכו״מ ויערב, אבל אם אק ככל כעיר טמאה, הדין נומן דהוי כאין בעדרו טמאכ ויושב בצר כעדר וכמש״כ כפר״ת"

(חזון איש, יורה דעה, סימן מא אות ד)

*התבלבלתי בין "בעירו" ל"בעדרו"...

אם הוא מחפש דוקא הכנה פיזית לצבא הוא יוכל למצוא את זה בעיקר במכינות.

יש מכינות בסגנון קרוב לישיבה, עם רמות לימוד שונות. ישיבות בסגנון של מכינה אני לא בטוח שקיים.

ישיבות לעומת זאת בדרך כלל מתמקדות בהכנה הרוחנית והערכית לצבא ופחות בפיזית.

ואם הוא מחפש בעיקר פחות לימודי גמרא, יש ישיבות הסדר שאפשר למצוא בהן את זה. או פחות לימודי גמרא, או הנגשה משמעותית הרבה יותר, וסגנון שונה של התלמידים.

לא מכיר אישית, אבל נשמע מתאים למה שכתבת

ומה הוא רוצה?

אם לא מתאים לו לשבת ולשקוד על תלמודו, למה לעשות מסגרת של הסדר?

(כמעט אשאל, מה ההצדקה לעשות פחות מכולם צבא, למי שלא יושב ושוקד על תלמודו?)

כמובן, יש ישיבות הסדר פחות עמוסות ושיש בהן יותר לימודי אמונה וכד'. אולי מעלה אפרים תתאים, אבל צריך לדייק מה רוצים.

הוא פחות מתחבר ללימודי גמרא, אני מעדיף שיתגייס במסגרת הסדר כדי שיתגייס ביחד עם החבר'ה גם אם הוא יחליט לחתום ויתור בהמשך.

אם היתה מכינה עם גיוס של החבר'ה ביחד זה היה השילוב המושלם.

סליחה שאני לא בדיוק עונה לשאלתך, אבל עד כאן לא כתבת מילה אחת על מה הוא רוצה, רק על מה אתה רוצה. אם מה שאתה מחפש, זה מה שהוא רוצה, תתעלם מהמשך ההודעה שלי, תבדקו אולי ישיבת ההסדר מעלה אפרים יכולה להתאים.

זה יפה וטוב שאתה רוצה שהוא ילמד בישיבה, אבל צריך להפנים שלכיתה א' אנחנו רושמים את הילד, לכיתה ט' בשיח עם הנער, עדיין אנחנו רושמים. לשיעור א' הבחור בוגר ורושם את עצמו למקום שליבו חפץ.

טוב מאוד אם יש לכם שיח פתוח וכנה, כזה שאתה מצליח להיות קשוב לבנך ולמה שמעניין אותו, למה שמטריד אותו למה שמשמעותי לו בחיים ואתה גם יכול להכווין אותו, לעזור לו למקד נכון לשוחח על סדרי עדיפויות וכד'.

אבל, אין יותר גרוע מהורה שמנסה לכפות על ילדיו הבוגרים את חלומותיו שלו, כשזה לא מתאים לבחור עצמו. לאורך השנים ראיתי יותר מידי פעמים, שדווקא אלו שלהורים שלהם היה מאוד ברור מה הבחור אמור לעשות כשלבחור זה לא התאים - בעטו הכי רחוק וההורים הפסיקו להיות בשבילם כתובת משמעותית, לא רק בנושא הספציפי, אלא בכלל.

ברור שזה בתיאום אתו, אני לא יכפה עליו משהו שהוא לא רוצה.

מאחר ויש כל כך הרבה ישיבות בסגנונות שונים, חכמת המונים והמלצות אישיות זאת דרך לףשיכולה לעזור לקבל החלטה

ישיבות גם שולחות נציגים לדבר בישיבות התיכוניות ולהציג את עצמן, שינסה לראות למה הוא מתחבר.

אגב, מאוד ממליץ לעשות שבו"שים אמתיים, של כמה ימים טובים כולל שבת. אם מגיעים למקום רק לכמה שעות, כמו שעושים הרבה חבר'ה היום, לא באמת מתרשמים מאווירה של מקום.

נהריה - יש אפילו חדר כושר

איתמר אווירה קרובה מאוד למכינה ישיבתית,

 אני לא רוצה להוציא שם רע אבל רוב ישיבות ההסדר אין לימודיפ רציניים אז הם דיי דומות למכינות (יש זמן לאימונים פייזים וכמובן מנטלים והכנה לצבא מכל הבחינות גם ההלכתית וגם תמיכה של רמים בזמן השירות) ... כמעט כל ישיבת ההסדר  בלי 3 סדרי גמרא.... 

האלה שיותר קרובות לישיבות גבההות (אווירה יותר רצינית) זה ישיבות כמו מעלה אדמים, הגוש, כרם ביבנה, מדברה כעדן שבי חברון וכו' 
החסרתי הרבה שיובת זה בהערכה גסה מאוד שהשם יסלח לי , כל השאר בערך זה באמצע בין ממש רציני לבין אווירה של מכינה 

יש כשבעים ישיבות הסדר, יש בהן סגנונות שונים ומגוונים. חלקן באמת עם הרבה לימודי אמונה ואווירה יותר משוחררת. בחלק גדול, רבות מאוד ממה שציינת יש בהחלט שלושה סדרי גמרא ולימוד רציני מאוד.

(לא שזה מאוד משנה, שבי חברון היא ישיבה גבוהה, גם מדברה כעדן מוגדרת כישיבה גבוהה, למרות שאפשר לעשות שם הסדר והרוב עושים בשלב מסויים מאוחר מהסדר רגיל).

אך אין בכוונתי להוציא לעז וידוע שיש ישיבות עם יותר או פחות שבאבניקים ואווירה יותר או פחותץ לוחצת וכזה 

מכיר מלא שעשו הסדר משני הישיבות הנל ואני יודע שכל שיעור שם עושים יוצאים הרבה להסדר אח שלי היה איתם במחלקה . לכן אני הזכרתי אותם בתור ישיבות ההסדר , יש לי גם חברים שעזבו ישיבות כמו מרכז ובית אל בשביל לעשות ההסדר...
לכן אני אומר שמבחינתי ישיבה שאפשרי לעשות בה ההסדר בלי לעזוב את הישיבה היא הסדר לא משנה לי איך קוראים לה מבחוץ, לצורך הדוגמא ישיבת איתמר נקראת ישיבה גבוהה 

אך למעשה הרב יהושוע וון דייק יותר מסתם מעודד את הבחורים לעשות ההסדר (יצא לי לעשות איתו שיחה בנדון) ויוצא שבשיעור אולי אחד או שניים עושים גבוהה והשאר ההסדר....

מעדיף לא לפרט

אתה?

לא מפרט

רק צריך להתקין בוט שימנע מלכתוב הודעות בזמן הסדרים..

יושב בזמן סד"ע ומסתכל בפורומים של ערוץ 7.

איך יוצאים מזה?

נראה לי שישבת כאן כבר מסדר בוקר.

אבל יאללה תעלה סוגיה שהיית אמור ללמוד היום, או הסוגייה אחרונה שלמדת לפני המשבר, ונתחיל להתפלפל כמו בני ישיבות.

אני כאן

תחילת גיטין.

תקנת בפנובפ"נ,

מה קורה אם לא קויימה?

זה מסובך אחי,

לפי רבה - אם בית הדין חושש שהגט לא נכתב לשמה, אז אין המון מה לעשות... והחשש מתעצם לגעת תוספות (ב שבני חו"ל חולקים על ההלכה "וכתב לה - לשמה". כמובן ש"לאחר שלמדו" זה יותר קל כמו שהגמרא אומרת בהמשך. (אגב נדמה לי שהראב"ד פוסק כדעת רבה, כלומר שרבה אית ליה דרבא אז תכלס חוששים לשני הדברים).

לפי רבא, בגדול העניין יותר קל, כי הבלגן הוא למקרה שיהיה ערעור (כי אם אין ערעור אנחנו לא חוששים מעצמינו, כי משום עיגונה הקילו בה רבנן, כמו שכותב התוספות בתחילת הדיבור האחרון בדף ב.). עכשיו תראה, בעיקרון רשי בדף ג. נותן שני פירושים מה עוזר הפנוב"נ לפי רבא: 1. מרגע שהשליח אומר, הבעל יתבייש לערער. 2. הבעל עצמו כבר לא יהיה נאמן. ככה שתכלס אם לפי הפירוש הראשון, אז אין כאן עניין גדול.

מצד שני, צריך לקחת בחשבון את מחלוקת התוספות בדף ג. (בדעת ר"י), שגם אם הבעל מערער לא מאמינים לו, לעומת דעת הכפתור ופרח (נדמה לי איפשהו בפרק י) שאם הבעל עודה בלגן אז מאמינים לו ופוסלים את הגט. כך שהאמירה של בפנוב"נ או הכרחית או כמעט חסרת משמעות, ואז זה בעיקר כמו שאומר התוספות ש"בעל מידק דייק" הכוונה שמתלכחילה הוא מדייק ונזהר, וזו המטרה של האמירה.

הקיצור, לפי רבא זו תקנה שבאה להגן על מצבים מסובכים ולא ממש פותרת בעיות ספציפיות. אז זה לא נורא כל כך. אבל לפי רבה זה די בלגן אם הבחור לא אמר... (למרות שבפיכח ונתחרש לא גזרו חכמים, כך שאולי זה לא סוף העולם, כי רוב בקיאים הם).

מתוך רצון לא רק לקשקש מהזיכרון...

אז ככה, אם השליח לא אמר בפני נכתב וכו', זו מחלוקת בין רבי מאיר לחכמים בברייתא בדף ה:, והלכה כדעת חכמים שזה לא נורא רק שיחזור ויעשה את הפעולה ויאמר.

ולגבי השאלה מה קורה אם הבעל מערער אחרי שאמר בפנוב"נ, אז ראיתי שכבר בירודלמי יש התייחסות לזה ונאמר כך: "אמר ר' יוסי: חומר שהחמרתה עליה מתחילה שיהא צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם, היקלתה עליה בסוף שאם בא ועירער עררו בטל".

מבחינתי באמת הדיון מתחיל מהמח' תנאים הזו;

לפי ר"מ כל המשנה בגיטין ממטבע שטבעו חכמים הגט פסול, שזה מעניין כי לכ' מדאורייתא כשר, בעצם, היא עדיין נשואה ומותרת לבעלה הראשון? רק כי השליח לא אמר בפנופ"נ,
 

לפי חכמים - כשר, אז מה התוקף של התקנה? מה קורה אם לא מקיימים אותה? הכל טוב?!

הרי הברייתא בעצמה ממשיכה "כיצד יעשה...". השאלה היא מה קורה אם הוא לא עשה את זה.

מצד שני, באמת לא מובן מה הטעם של רבי מאיר. הרי תכלס מדובר בחשש רחוק, כי רוב הדיינים בקיאים בלשמה (וכאן רבי מאיר לא אמור לחשוש למיעוטא, כפי שמסבירה הגמרא), ומן התורה עדים החתומים על השטר נעשה כמי שמחקרה עדותם בבית דין. אז למה היא פסולה מן התורה?

(נדמה לי שיש תוספות בדף ה על חלק מהנושאים האלה, אבל אני כבר צריך ללכת לישון כדי לקום מחר לסדר בוקר )

אבל לא מספיק הייתי מרוכז בו,

לפתע עלתה לי התובנה שבעצם הסוגיא שלי בסדרי בוקר בשבועות האחרונים היא זו; 'ריחיים בצווארו ויעסוק בתורה'?!

מסכת גיטין אחת ה.... פשוט אחת המדהימותתת!!!

יש בה כל כך הרבה פרטים והיבטים, שהסיכוי להתעמק ולהבין הכל, זה כמעט אפסי. תסתכל רק על הסוגיה של רבה ורבא, איך אותה מדנה יכולה לקבל משמעות גם של שאלה הלכתית עקרונית (לשמה) וגם של שאלה עובדתית (קיום השטר) ואתה עומד מול משנה עם 100 דוגמאות (גבולות הארץ? סמוכות ומובלעות? עולי בבל ועולי מצרים - לפי רהינו תם?) ועוד משפטים דו משמעיים ושאלות טכניות של שליח להולכה, הבאה וקבלה; אישה שהביאה, עבד שהביא, בעל שהביא; עד נעשה דיין; עדי חתימה או עדי מסירה (וכמה שיטות מפשרות...). חתיכת סלט לא הגיוני, וזה עוד לפני שכל המצב מתהפך - לאחר שלמדו, מלתא דלא שכיחא וכו וכו.

נראה לך שאפשר לעשות את זה תוך כדי שינה? או תוך כדי ריחיים על צווארו???

עזוב אותך, אל תנסה לבלוע הכל. קח את מה שהכי הכי חשוב בישיבה: האווירה, החידוש, היצירתיות והרעיונות שעולים. אהבת תורה מהברק שלה. זה ימלא לך מצברים וזה מה שחשוב לך עכשיו!!

אתה הרי מכיר את הסיפור על "עולא אקלע לבבל" (בתענית וגם בפסחים), שבהתחלה היה מאוכזב איך אנשים שככה חוגגים לא לומדים תורה, אבל בדיעבד הוא הבין שהאנשים כל כך סובלים שצריך להודות שמישהו בכל זאת לומד תורה...

תשמח שאתה מנסה, שאתה משקיע, שאתה רוצה. תשמר את זה! בסוף תצליח ובענק!!!

ואל תשכח שאתה גם חייב: "וכי עני היית יותר מהלל?" (הסיפור הידוע ביומא)

היית יכול כבר לתקן את הטעות בכותרת, על הדרך

..

אז בצפון נראה לי זה מעלה גלבוע (לא כזה מכיר אבל נראה לי).

במרכז יותר אז יש את הר עציון, מעלה אדומים, ירוחם, עתניאל, מחנים, אורות שאול בתל אביב.

אם אתה מחפש משהו כמו שיח (סגנון הרב שגר אם אני לא טועה?) אז נראה אולי מחנים או עתניאל? לא זוכר בדיוק. בצפון לא יודע אם יש כזה סגנון אולי יש במעלה גלבוע אבל לא יודע באמת. ולא יודע מה הסגנון בנהריה או עכו

וכן מחנים

מישהו שאני מכיר שלמד במחניים, אם זה חשוב

או מעלה גלבוע?

ישיבת מעלה גלבוע 

אבל אני לא מספיק בקיא בהגותו ובישיבה הנ"ל..

יש את ישיבת ראש פינה

בית מדרש ראש פינה 

ו

ממליץ מאוד לבדוק את ישיבת חב"ד במגדל העמק.
מקום שלומדים בו ברמה מאוד גבוהה, עם סגנון חשיבה שמדמה את הסגנון המקורי של חסידי חבד לדורות - עם חקירה מעמיקה ודורשת אמת מוחלקת... שווה לנסות!

אם הכוונה לרמת לימוד גבוהה אז יש את קרית שמונה באזור הצפון והמון ישיבות באזור המרכז וירושלים

אם זה דיכאון אמיתי, כדאי לשתף דמות מקצועית וגם רופא צבאי.

ואולי למכינה

ההחלטות שתקבל יכולות להיות משמעותיות ובלתי הפיכות, ולכן קודל כל חשוב שתשים לב לזה ותשקול צעדים בזהירות.

כמו שאמרו פה, ייתכנו כמה סוגי קשיים:

1. קושי בלימוד ובסף הדרישות הישיבתיות - כנראה מרבית האנשים חוטפים איזה שוק כשהם מגיעים לזה, אבל זה טבעי. האם ניסית לדבר עם ר"מ בישיבה שרתה נמצא בה? יכול להיות שבירור פנימי כזה יעזור לך להתפקס ולמצוא את המסלול שיהיה טוב לך.

2. חוסר התאמה עם הישיבה - זה קורה. למרות שחיפשנו ועשינו שבושים, אולי בחרנו לא נכון. יכול להיות שמעבר לישיבה אחרת זה כל מה שאתה צריך. סגנון לימוד אחר, סגנון חברתי אחר, סגנון אחר של גישה, מיקום אחר, וכדומה. אולי ישיבה גבוהה ולא הסדר, אולי מכינה ולא ישיבה. יש כל מיני אופציות, ואולי אתה צריך משהו מהאפשרויות האחרות.

3. רצון לצבא - יכול להיות שפשוט הצבא מדבר אליך חזק. זו גם אפשרות. באופן אישי אני חושב שתקופה בישיבות/מכינות זה חשוב לעיצוב העולם הפנימי שלך (מידות, תפישת עולם, עולם רעיוני), להרחבת ההשכלה התורנית שלך (הלכה, גמרא, ספרות אמונית, וכו), וליציבות מנטלית שנולדת משני הדברים הקודמים.

אגב, אם בעניין הצבא מה שמפריע לך זה העניין של שירות מקוצר, אז זה פתיר. אחרי שתסיים את תקופת הישיבה שלך, אתה בהחלט יכול להתגייס באופן רגיל. אבל בשביל זה אתה צריך ישיבה גבוהה או מכינה.

ואם אף אחד מאלה לא נראה לך מתאים, אולי הבעיה היא אחרת ושווה לשקול לפגוש איש מקצוע. אבל אלה החלטות שלא כדאי לקבל לבד, כדי לא לעשות טעויות אימפולסיביות.

בהצלחה רבה!