ואני אוהבת אותם ככ והם אפילו לא יודעות אתזה.
קצת חבל
אני רוצה ממש להיות פסיכולוגית
מממש ממש
הלוואי ואני באמת יצליח בזה
ומה את בכלל מנסה לקרוא?
זה שאת אחותי לא אומר כלום
וכן אני יודעת שעוד שניה את יכולה לקרוא אתזה,
וגילית את המקום הזה קצת הרבה לפני
אבל אני מקווה שתהיי נחמדה, וזהו
אהה ודרך אגב, את חשובה לי.
גם אם את חושבת שלא,
וגם אם אני סך הכל אחותך הקטנה והמעצבנת
אבל רק בגלל שלומדים בזה קמת פסיכולוגיה
בכלל אמרו לי שצריך מלאא בפסיכומטרי.. זה נכון?
יש לי סיכויחשבתי אולי את סתם יודעת. אבל תודה
סתם כי נראלי אמרת אתזה פעם פהיש לי סיכויאוף
טוב ב"ה.
חבל שהחלטת שלא
אבל זה ממש מגניב,
ואם אני באמת יהיה רצינית עם זה, אני ינסה לפתוח
רגע, גמרת עכשיו שמינית?
וואי הלוואי.
בעז"ה
הנסיך הקטן.נראלי אחותי ממש נסתה לדחוף אתזה..
אם זה בכלל המגמה הזאתי
שזה אומר שאני צריכה מעכשיו להתחיל לחפור שיהיה פסיכולוגיה?
פרפר לבן. תודהיש לי סיכויהמגמות שלכם תמיד היו מעפנות בעיניי
חחח
זה המגמות הכי שאוות שיש
פרפר לבן.ובכלל, אני לא מבינה באולפנה הזאת, והיא לא מעניינת אותי () אבל זה לא אכפת ליי
ואין להם מה לדבר בכלל!
פרפר לבן.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול
