ב. זה יצליח.
ג. הם היו רוצים לדעת שזה ככה.

צרחתי עליהם שלא ידברו איתי עכשיו, ושאני עצבנית ושדי

הם יודעים.

ואני תוהה אם אתה בכלל יודע על מה אני מדברת..?

לא יודעים שהמשפטים שלהם חותכים אותך.
לא יודעים שאת נקרעת בשבילם - שאת לא צועקת למרות שקשה לך, כי בשבילם. אולי אם היית שואלת אותי, הייתי ממליץ לך במקום לכעוס עד כדי כך, שבשבילם עדיף לשתוק - במקום זה, לנסות לנתב את עצמך ככה, שתוכלי לדבר איתם ולהסביר. כי כשמישהו שותק, א"א לדעת מה עובר עליו, ובד"כ הנטייה הטבעית היא לחשוב שהוא סתם מעצבן שהוא אפילו לא אומר מה מפריע לו. זה, אם היית שואלת אותי.
אבל זה לא תמיד קל לדבר, וגם זה מותר לפעמים, לשתוק. כל עוד זוכרים את השאיפה, שכן לדבר ולומר את מה שמפריע לך.

איך שלא יהיה. הם לא יודעים שהמשפטים שלהם חותכים אותך. אף-אחד לא היה אומר לך משפטים שיחתכו אותך, במודע.
הם לא יודעים איך את רואה את המצב בעיני עצמך. הם לא מכירים את הלב הגועש והרוחש שלך, כי הוא נשאר בפנים.
ואז, הם לא יכולים להתחשב בו. הם רק יכולים לנחש אותו, והם יטעו, ובלי כוונה - ידונו לכף חובה.

אני יכול לנסות לנחש, אבל אני יכול להניח שאני לא יודע וזהו. מה שתרצי

לפחות לפי מה שכתבת פה.

 

בכל אופן, זה לא ככ אפשרי לדבר.

וזהו.

וזה עבר.

וזהו.

מה שכתבתי, נכון גם אם אני יודע וגם אם לא.

אפשרי וחצי.
אם תרצי, אין זו אגדה.
ולא חובה הכל ברגע אחד. לא חובה דווקא היום. ולא חובה לנטור טינה ולזכור דברים בשביל לדבר.

"מזמן לא התעצבנתי עליהם ככה" - אז גם בעבר התעצבנת. זה לא סיפור שהתחיל היום.
אז אם זה לא יתוקן, הוא גם לא ייגמר היום...

אם עבר, אז עבר. אין צורך לחפור סתם בעבר.
אם עדיין יש כעס, אפשר לדבר עליו.
ואם לא, אז אפשר להפיק לקחים

אבל זה לא העניין... זו גישה לחיים

וצעקו עלייך מי שצעק

על המקום שבו התלוננת

אולי פשוט תכתוב ברור יותר באישי?