לעצום עיניים ולנשום עמוק.
להרגע.
לאלכעוסלאלכעוסלאלכעוס.
שתפסיק כבר לדבר.
המשפטים האלה שלה חותכים אותי.
שתפסיק כבר. שתפסיק.
לא רוצה לא רוצה לא רוצה.
די כבר די.
איזה מעצבנים.
פפ.
מזמן לא התעצבנתי עליהם ככה.
מאז לפני איזה חודשיים.
למה זה חזר פיתום? 
אסוראסוראסור
אני יתן לעצבים להציף, ואז לצרוח החוצה.
ואז זהו, נכון?
אני יצליח?
פפ לא.
ממש לא.
אופ.
זה נורא.
בעע
צרחתי עליהם שלא ידברו איתי עכשיו, ושאני עצבנית ושדי
הם יודעים.
ואני תוהה אם אתה בכלל יודע על מה אני מדברת..?
לפחות לפי מה שכתבת פה.
בכל אופן, זה לא ככ אפשרי לדבר.
וזהו.
וזה עבר.
וזהו.
וצעקו עלייך מי שצעק
על המקום שבו התלוננת
אולי פשוט תכתוב ברור יותר באישי? 
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול
