בכלל

שהיום בים

היה לידנו שבט שלם

בכלל שלפני שהן חזרו מהמים ידעתי שהולכת לבוא לכאן קבוצה של בנות דתיות לאומיות.

איך?

הכל היה טבע או תנכיות

וללכת לישון בחמש ועשרה זה שיאוו

והערוץ עושה בעיות בשעות האלה,

שתדעו

נראלי הוא רמז לנו ללכת לישון.

ומחר מסיבה של אחיין שלי

רק מי עושה מסיבות ב8 וחצי בבוקר?!

וסהכ היה סבבה היום

ושדות הזאתי מתוקה ממש

ואמונה

ו..

זהו.

ההתנדבות הזאתי!

בננות

תגיעו.

תודה

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול

חורף בריא לכולם