כל תינוק אותו הכיר
זה האיש המפוזר,
המפזר מכפר אזר

ויושב על המיטה
ושואל- ישנתי כבר,
או שכבתי זה עתה?
זה שבחלון זורח
שמו הוא שמש או ירח?
עת לקום או עת לישון
לא כתוב על השעון!

ועכשיו אני נזכר
השעה היה כבר אמש
תשע, אז היום-מחר!
אוי לי, אם עכשיו מחר
כבר איחרתי כל דבר!

הנה כך הוא המפוזר
המפוזר מכפר אזר

מצחצח הוא שיניים
נעל על רגלו נועל
ובקערה טובל.
שם גם ספר גם צלחת
על כסא שבמקלחת
ובמטבחו בינתיים
כל הזמן קולחים המים.

הנה כך הוא המפוזר
המפוזר מכפר אזר

חיש נועל הוא ערדליים.
ועל זוג הערדליים
מנסה לגרוב גרביים
וחושב- מוזר מאוד
נעלי כל כך צרות!

אך הסדר מסובך
לך ומצא דברים בחדר
בפרוזדור ובמטבח!
שעונו הוא בצנצנת
משקפיים במקרר
במקלחת השמנת
המגבת בחצר.

הנה כך הוא המפוזר
המפוזר מכפר אזר

הוא אומר סליחה,
עשבבוקר פוגשים אותו
הוא אומר ליל מנוחה.
לבריאות! הוא אומר
כשנכנס אורח
ולאיש מתעטש
הוא אומר חג שמח

מנזל, משיעול
מטריות לוקח שתים
ביום גשם לטיול.
והביטו מה יצא לו
איך יצא מן המבוכה
מטריה סגורה למעלה-
כלפי מטה, הפתוחה!

דלתו פותח
ורוצה אותה לסגור
אבל אי הוא המפתח?
אין מפתח, יש רק חור

ומוצא זנב של דג
מפשפש בכיס של שמאל
טמוצא שם חור גדול
ובכיס ימין-מחברת
שחיפש אותה אתמול.
מנער גם תיק גם גרב
גם סדינים, אבל לשווא!
מפתחו נמצא בערב
בנרתיק של משקפיו.

הנה כך הוא המפוזר
המפוזר מכפר אזר

הוא נכנס לאוטובוס
כי רצה בצהרים
לעלות לירושלים
ברכבת אחרונה
החונה בתחנה.

מסביב קהל לרוב
עוד סמטה ועוד פינה
אך איה התחנה?
אז פנה המפוזר
לנהג וכך אמר-
אדוני, הואילה נא
יש לי בקשה קטנה
איפה פה האוטונע?
אבקש ברוב נימוס
לעצור בתחבוס..
כי-סליחה- אני אנוס
לעבור בתחבוס
לרכבת החונה
באוטונע!

וצחק בכל גדול
ועצר ואמר
הלא זהו המפוזר,
המפוזר מכפר אזר!
והנה בתחנה הוא
רכבות יצאו ובאו
הנוסעים יורדים עולים
וחורקים הגלגלים.
רק קרון בודד אחד
מנותק עמד בצד
לא המה ולא חרק
הקרון המנותק

ונכנס בו וישב
-כן, יש לי מזל היום
כי מצאתי פה מקום!
טוב לנוח ברכבת
מה נעים בתא לשבת
בקרון אין אף אדם..
המפוזר מיד נרדם.
כך ישן הוא שעתיים
ופוקח העיניים
הקרון לא זע, לא נע,
כנראה זו תחנה!

מבטיו סביבו שולח
ואומר-הגידו נא
מהו שם התחנה?
איפה זה חונים בינתיים
כבר קרובה ירושלים?
ועונים לו כך , בערך-
הוי, עוד רחוקה הדרך!

הנה כך הוא המפוזר
המפוזר מכפר אזר

שוב פוקח העיניים
שוב רואה הוא כי חונה
רכבתו בתחנה.
מהומה, קרונות, פסים
רץ לו אץ לו קהל נוסעים
הוא שואל- הגידו נא
מהו שם התחנה?
בודאי כבר צהרים
ואני בירושלים?
ועונים לו מסביב
לא, אתה בתל אביב.
-תל אביב? אכן, אכן..
שוב שוכב הוא וישן

את קיצו אין איש מכיר
כנראה הוא עוד נוסע
ונשאר בזו העיר.
בוקר, ערב, צהריים-
עוד רחוקה ירושלים

המפוזר מכפר אזר!