אצלנו בגן יש המון ילדים 
את חלקם אני אוהב את חלקם אני לא מכיר 
אבל מי לא שמע על האומץ של רן 
הוא הכי מהיר בחול הוא הכי חזק בגן 
אבל יש לו סוד אחד שפחד הוא לגלות 
שהוא כל כך מאוהב באחת הילדות 
אז בלילות קרים 
עם פנס מתחת לשמיכה הם מדברים 
והוא מגלה לה מה היא בשבילו 
כל עולמו מוגן מתחת לשמיכה 
אצלנו בגן יש הרבה חבורות 
יש כאלה נחשבים יש כאלה שפחות 
אבל מי לא שמע על קופצי הנדנדות 
מריעים להם כפיים מלמדים אותם לנחות 
מורמים על נס הדגל גאוות כל האיזור 
רק לפעמים כשהם קופצים רחוק הם שוכחים לחזור 
אז בלילות קרים 
עם פנס מתחת לשמיכה הם מדברים 
והוא מגלה לה מה היא בשבילו 
כל עולמו מוגן מתחת לשמיכה 
אצלנו בגן נפרדים בשמחה 
כי היום לא ארוך וניפגשים שוב מחר 
חוץ מאלה שפתאום לא חוזרים יותר לגן 
אמרו לי שהם רק עברו דירה מעבר לענן 
אז בלילות קרים 
עם פנס מתחת לשמיכה הם מדברים 
והוא מגלה לה מה היא בשבילו 
היא בוכה שהוא מציע לה להיות 
כל עולמו בערב שלפני המלחמה 
אצלנו בגדוד יש המון ילדים 
את חלקם אני אוהב את חלקם אני לא אכיר...

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול

חורף בריא לכולם