תודה שלא התפללתם.

אמאלה

אז כנראה שבזכותך לא קרה כלום.

בזכות אבא וכי הוא אוהב אותך

הוא
אמ
אמ

גם אם זה לא נראה.
הוא אוהב אותך מאוד מאד אפילו

חבל שאני לא רואה אתזה.
אבל כמו תמיד זה בגלל שאני עוצמת עיניים וחוסמת את עצמי מלראות.
והוא אוהב אותי ובגלל זה הוא מראה לי כמה הוא גדול בדרך הכי כואבת שהוא מסוגל.
נכון?
עזבי סליחה.
אוח אני פפ
עזבי

לא תמיד מרגישים את האהבה של אבא.
אבל תמיד יודעים את זה.
"אבא אני רוצה לדעת שאתה אוהב אותי"
זה לא סתם שורה משיר משמעותי.
זה לא ברור לכולנו.
אנחנו צריכים להאמין. ולדעת.
גם אם לא מרגישים.
וזה עבודה יום יומית שכולנו צריכים לעבוד.
אני מדברת גם על עצמי.(אולי בעיקר).
לדעת זה חשוב. שיהיה את זה במודע.
אבל להאמין ולהרגיש... זה כבר אחרי עבודה. אחרי מאמץ. או פשוט להיות אדם כזה, שמרגיש את זה, שרואה את זה בכל דבר.
ואם לא, אז נצטרך לעבוד עד שנגיע לזה.

ואולי הוא פשוט מראה לך כמה את גדולה בעיניו?
כמה את מסוגלת?
עובדה שהוא נתן לך את הניסיון הזה, ולא לי.
כי את מסוגלת לעמוד בו.
וכנראה שאני לא.
אז הינה, אבא אוהב אותך.
הוא מצמיח אותך לאט לאט עם המכשולים האלו.
אחרי כל מכשול שעוברים, מרגישים יותר גיבורים. יותר מסוגלים.
זה נותן תקווה.
ואולי תגידי לי שלא.
אבל בתוך תוכך את יודעת שכן.
כי אחרי שהכל עבר, שמסתכלים על זה כתמונה כללית זה באמת נראה כרע.
אבל זה לא.
זה ניסיון. קשה מאד.
אבל עובדה, עברת אותו.
את לקראת סופו.
את מסוגלת יקרה.
אבא מראה לך את זה בדרך הכי ברורה שיכולה להיות.
וזה רק כי הוא אוהב אותך.

בתאוריה אני יודעת את כל מה שאמרת.


ואני באמת לא מי שהייתי בלי כל החיים האלה.
אבל..
ואני יכולה להמשיך את הדו שיח הזה בעצמי כי אני יודעת מה אני יאמר ומה את.
כי כל החיים אומרים לי אתזה.
אבל מה לעשות.
ואני מאכזבת אותך כי אני לא אומרת את מה שמצופה ממני להגיד.
סליחה.
ותודה.
אם את מאמינה בזה כל הערצתי.

טוב סליחה נהייתי מעצבנת
רוצה נשיר?

אממ אני אבדוק שניה אן אני לא יוצאת עכשיו ואם לא אז אני אשמח