כל מי שרוצה להשתתף (תשתתפו!), בוחר את אחד השירים האהובים עליו והופך אותו לסיפור. 

אני מתחילה.

סיפור.

היא ישבה על הכיסא הנוח, זקופה וקודרת. עצי הגן הירוקים לא יכלו להעלות על פניה חיוך. שום דבר לא יכול. איש פשוט עמד בגן, מביט בחלונה. לבוש דל היה כל רכושו, ואהבה אחת גדולה. 

היא הניחה ידה ברכות על מסעד הכיסא, והתרוממה. היא נשכבה במיטה תוך אנחה ועצמה עיניה.

אהבה.

כמה כאב יש בה, כמה עוצמה. 

דמעה זלגה מקצה עינה, מרטיבה את הכר. שומרים כבדים סבבו סביבה, לא נותנים לה לנשום.

איש פשוט ניגן לה שיר.

קשה לה כל כך, אבל היא קמה. היא ניגשת אל החלון, מביטה בו. הוא מחייך.

נסיכה רבת עוצמה שכבה במיטה. איש פשוט צעק לה אהבה, אבל שומרים כבדים סתמו את אוזניה.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול

חורף בריא לכולם