ואולי כן מועיל מידי פעם ליצור קשר עם אנשים. זה עשה לי טוב בבטן לדבר איתה עכשיו. ישתבח שמו

ואולי אפילו יהיה לה מה לענות לי באחרית הימים...

היה כיף והכל. אבל עכשיו הכל נגמר והחדר שלי מסודר מחדש. זאת הקלה!!! |מתרווח| |נושם עמוק|

אז אני הצלחתי להביא ראשונה אבל זו לי הפעם האחרונה בזמן הקרוב. אני אצטרך להתאושש מזה...

אז עשיתי את מה שהייי צריכה לעשות אבל זה לא עשה לי טוב כל כך בסופו של דבר

ה' ירחם עלי בטוח...

לא אכפתלי לא אכפתלי לא אכפתלי לא אכפתלי לא אכפתלי לא אכפתלי לא אכפתלי לא אכפתלי  |מנסה לשכנע את עצמו|

|לא מצליח|

ציטוט חשוב לסיום:

הדבר הכי מרגיז זה שמהרגע שאדם מגלה שאכפת לו מדבר אחד, פתאום מתחיל להיות אכפת לו מהכל.

(מצחיק היה לגלות שהוא מכיר את הספר הזה)

|מתלבט אם לבכות או לצחוק|

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול

חורף בריא לכולם