בס"ד
בא לי לכתוב שיר
אבל עם התחושות שלי עכשיו הוא יצא משו דבילי
אני כבר לא בכיתה ט' לא מתאים לי יותר כל השטות הזאת של לצחוק על עצמי כדי להסתיר את האכזבה
מצד שני להימנע מעשית דברים זה גם לא בדיוק הדבר הכי בוגר שיש
לא טוב לי
בכלל בכלל
עד שאני מדברת איתו ואז הכל מואר
וכמעט עשית משו מטופש ואז מבין הצללים נזכרתי בו
אופ
אני לא רוצה שזה יהיה ככה
זאת הדרך הבטוחה לנפילה
אולי אמצא משהו לעשות
אף פעם לא הייתי בהתנדבות ההיא שמדברים עליה אולי אלך לזה כדי להסיח את דעתי?
|מבולבל|
אופ בא לי לבכות
וריעותי והוא ואופ
לבד לי
וריק לי
וכואב לי
ו
אני תוהה
אם כדי לא לכאוב צריך הסחת דעת זה אומר משהו על החיים כמו שהם
ואם זה אומר
זה אומר שכשמסתכלים עליהם כשהם נקיים הם דפוקים
או שזה אומר שהכאב הזה הוא מסר לזה שהחיים צריכים להתמלא בהסחות דעת מסוג יעיל כלשהוא?
