רוצה להכין עוגיות..

להידמות לאימהות

לעשות המון מצוות

להילחם בעבירות.

אממ

ויום אחד והוא לא רחוק..

נהיה אימהות, מתוקות וצדיקות,

ילדים קטנים סביביינו ירוצו

ופאות מסולסלות (אך לא ארוכות, בינוניות) יעטרו את הבנים

וצמה \ קוקס את הבנות יאפיינו.

המתוקים בשקיקה את המשניות ישננו, ולב טוב להם יהיה

והמתוקות מידות טובות אותן יאפיינו ולכל אירוע \הפתעה הן את האחריות ייקחו.

הבית תמיד יהיה מלא בחסד ונתינה, ואין מצב שלא יישמע בו קול שירה!

רוצות להכין עוגיות

להידמות לאימהות

אך בינתיים אנו כאן במלחמה תמידית

מלחמה מסוכנת ונועזת הדורשת גיבורות חייל

העמודות על משמרן יומם ולילה!

משתדלות אנו לעמוד בה. לא מרפות לשניה

היצר הרע מנסה ללפותנו בכל רגע ושעה

אך אנו מיומנות ופסוקים אנו שולפות מהכיסים

ה' יתברך עלינו שומר וגאה בנו. לעולם לא יעזבנו

בעז"ה עוד נזכה לחתנים צדיקים

אוהבי ה' יראי אלוקים, אנשי אמת בה' דבקים,

אוהבי הבריות ושמחים בחלקם.

גיבורי וחלוצי ה'.

לעשות המון מצוות

להילחם בעבירות

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול

חורף בריא לכולם