(@אנחנו יחד נבנה)

יצאתי ממצרים אתמול. כלומר שנה לערך שלא שטפתי כלים!
ואימצתי לשוכני החדר שלי גיטרה! וכמה מגניב לנו יהיה יחד.

וההיא ענתה לי!!! זה מגניב ממש לחלוטין,

זה אומץ שלי ביותר.

מצאתי מילים:

-לפלרטט (סליחה)

-התגלמות

-לנפץ (אבל בסריגה נו.)

-תהודה

-סריג וסורג.

יאי לנו

ו@~תות~ זה מצרך נדיר ממש שטוב שקיים

ו@*** שלי שלא פה

אנשים שמבינים את השפה שלי זה הכי מגניב שבעולם! (יעל!)

אני יודעת לעשות מורל כלומר להלהיב,

כלומר הקבוצה שלי הכי שווה כלומר אני הכי שווה |כולם רבים להיות הזוג שלו|

אה והמלחמה, זה באמת נכון כי כולנו נלחמים על משהו בזמן נתון, אז. 

#כשמסתכלים מהצד(רחוק) לא מבינים את שני הצדדים,

כשמסתכלים מבפנים(קרוב) מבינים צד אחד.

אני מניחה שקיימת איזו שהיא נקודת מבט בגובה ומרחק מסויימים,

אשר מאפשרת להבין את שני הצדדים גם יחד וכל אחד בנפרד.

אולי מגבוה.

#תובנות על חולשה וחוזק

#תיאום ציפיות קצת שטות

אינלי כוח להקליד אבל יש מלאן עוד

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול

חורף בריא לכולם