והלוואי שתפרטי כאן בכל הכל איך היה ומה
אני אשמח לקרוא

לא בא לי לאאטנג את עצמי כאן...

בא לי פשוט לפגוש אותך ולספר.

 

וכמו הירח! מה שלומך?

ולשם כך נתייג פעם שניה היום את
@פינג.
ואוף שאני כל החיים עובדת.
ואני לא יודעת מה יש לי אבל פשוט אין לי כח לדבר בטלפון.
אז סליחה
טוב?

אני חושבת שאי לכך ובהתאם לזאת פשוט אסחוב אותה יום אחד ונלך יחד אלייך

ממש יהיה לי מסובך להגיע אליי.
אני צריכה לבדוק איך זה מסתדר ואם אני לא אתבייש.
אבל נראה לי שזה יהיה בסדר.
את תבואי אני מחכה לך והלוואי שיסתדר מהר

להגיב על עצמי פה
אז ביי.

חבל, שאלתי באמת

להגיב במקום שהתגובה הייתה מופנית למישי אחרת, לא חושבת?
שלומי עד לפני כמה דקות היה אחלה.
ואת?

לפעמים סתם אני לא מגיבה לכל אחד בנפרד. סליחה אם זה גרם לך להרגיש לא קשורה  זו בכלל בכלל לא הייתה הכוונה.

 

מה קרה לפני כמה דקות?

 

אני ב"ה טוב מאוד. הקב"ה יש לו תוכניות משלו, לנו רק נותר לעמוד ולהסתכל בתימהון מהול בהערצה.

יופי ששלומך טוב. הלוואי הייתי מסתכלת עליו ככה

אמ,
לא משנה.
כאילו זה לא חשוב.
אני סתם מתבגרת שנותנת בטעות לאחרים לשלוט לה על המצבי רוח.
זה די חבל

גם כשזה פחות גלוי לעין.

 

סתם מתבגרת? ממש לא, הכי הגיוני בעולם. כשתמצאי מה עושים נגד זה שתפי אותי, אני גם מסתבכת בזה.

אנחנו לפעמים מסרבים להאמין כמה השפעה יש לאנשים עלינו ועל הנפש שלנו, ומתוך ההתעלמות הזאת המצב רק מחמיר.

מזדהה ממש. זו באמת תחושה מתסכלת

אני שונאת אתזה. באמת.
באלי לבכות מעצמי ומהטיפשות שלי.

למדתי בקאוצינג שאין לנו שליטה על אחרים. רק על עצמינו.
ולכן זה סתם חבל לנסות לשנות אחרים או להיות מושפעים מהם. זה פשוט בזבוז אנרגיה על דבר שאינלנו שליטה עליו.

עכשיו, בפועל,

כשכולם יושבים בנחת בסדנא. אבל צריך ללמד גם איך עושים את זה ברגע האמת כשזה ממש נראה כאילו אין לך שליטה.
במצבים האלה אני תמיד מתחילה להאשים את עצמי שאני לא יודעת להתמודד, אבל זה פשוט כי חסר לי כלים.

זה פרטי..
כאילו לא סדנא..
וזה לא מטומטם, היא מלמדת.
וגם יש שיעורי בית וזה.. ואפילו חלק פעמים הצלחתי.

אבל זה באמת לא כיף לא להצליח.
זה מתסכל בטירוף.

פשוט אם לא מורידים את האמירות האלה לפרטי פרטים ולכלים שיאפשרו לממש אותן, הן פשוט לא מועילות ורק יוצרות יותר תסכול.

קשה לי עם האמירה הזו כי שמעתי אותה יותר מידי פעמים בלי שהצליחו להסביר לי איך מיישמים וחווים אותה.

את לא פה, בבית שלי

ובלי עיניים זה לא עוזר לי

כלומר לא אוהבת טלפונים.

 

אם כי בעיקרון זה היה עשוי להועיל.

בס"ד

 

וחוץ מזה שאני רק דוגמה אני מניחה שמישהו אצלך בבית יודע להקשיב

(כתבתי! ועוד עמוד וחצי בבת אחת. אני גאה בעצמי. הלוואי שאצליח להמשיך ובשלב מסוים ארגיש את ההשפעה של זה.)

כותבים.
ומתחילים מכתיבה טכנית לחלוטין. "נסענו לשם, עשינו ככה וככה, בלה בלה בלה" ומתישהו במהלך הכתיבה זה מגיע ל"קראתי לה. היא דיברה. ואז אני דיברתי וממזמן לא היה לי דיבור ככ טוב ופותח...." או כלמיני משפטים כאלה שהם מעבר לטכני

ויש תרגילים לעידוד כתיבה. למשל לא להפסיק לכתוב-אם נתקעים ממשיכים לכתוב שוב ושוב את המילה האחרונה עד שממשיכים
למשל לכתוב מכתב למישהי שאת רוצה לספר לה(ובדכ בסוף לא לשלוח)

רוצה עוד טיפים?

זה נראה לי רעיון מצוין. זה קצת מה שעשיתי אתמול בערב.
נראה אם אצליח להתמיד.

אל תילחמי עם עצמך.

(בינייש)

בס"ד

שלום בנצי 👋)