אז ככה
נתחיל מזה שלשמחתי לא הלכתי לעבודה היום.
וזה אומר שיכלתי לישון עד מאוחר.
אבל קמתי באחת עשרה בסוף.
ואז ארגנתי פה והכנתי אוכל.
ואז באחד וחצי הבאתי את אחשלי
ואז כאן מתחיל הכיף.
חברות שלי הזמינו אותי ליסוע איתם למעיין בנריה.
אני יזמתי שניסע למעיין הם אמרו לאן
אקיצר לא רציתי שההורים שלי ידעו כי לא היה לי כח לחפירות אז פשוט לא אמרתי.
אז סבבה, הכל עבר בשלום, רבע לשתיים אני יוצאת מהבית, פתאום אבא מתקשר.
אומר לי שלא מתאים לו שניסע לשם לבד ובטרמפים וזה ושהוא מתחייב לקחת אותנו לשם ביום אחר.
אני בשוק שבכלל הוא יודע. אולי התקשרתי אליו מתוך שינה ואמרתי לו, אין לי מושג.
קיצר זרמתי, אמרתי לו מה וזה לא אני יוצאת עכשיו כבר, לא רוצה ובלה בלה.
קיצר אמרתי לו שניסע באוטובוס (עלק)
ושיש שם תמיד מלאן אנשים ואם נמצאים שם לבד יש מספר טלפון להתקשר ואז צבא בא לשם לשמור.
קיצר בסוף הסכימו.
יצאנו, איך שהגענו לטרמפיאדה טרמפ לשילת, אחלה.
הגענו, שתיים ועשרה, מגיעות. טוב, אוטובוס ובשתיים וחצי.
לבנתיים נעצור גם טרמפים מה שיהיה ראשון
מחכות מחכות
האשכנזים שם לא עוצרים אפחד
קיצור מגיע אוטובוס של הקיטנה בנריה והוריד מדריכות שאלנו אם אפשר לעלות, חמודים וזה העלו אותנו.
והסכימו להוריד אותנו אפילו באמצע הכביש שם לפני המעיין.
הגענו למעיין, בינתיים הלב שלי מפרפר בום בום
לחץ טילים
נכנסות כזה ממש לשטח שם, מסתכלת- פיוו אין פה כלום
היה שם קצת אנשים בבריכה הראשונה אז הלכנו לאחרונה
קיצר היה קורע מלא עכבישים כאלה מגעילים במים, אני לא נכנסתי כמובן
ושמתי שם חתיכת חלקה, וואי זה היה קטע מפדח ומצחיק ביחד
אחכ עברנו למעיין הראשון הוא יותר שווה
שעה שיכנעו אותו להיכנס, זרמתי אבל רק על המדרגה שזה מגיע למותניים
נכנסתי כולי עומדת שם נגעלת מכל הירוקת סביבי
פתאום בום
אני מגלה את עצמי סחוטה מתה בתוך המים
פשוט חצופות
משכו אותי למים
זה היה מצחייקק
אבל היה כיףף אחכ
וכל שניה הגיעו אנשים אז הן צחקו עליי
תתכונני הבא בתור
חח היה מצחיק
ובאמת פחדתי והייתי בלחץ
אבל בסוף היה כיף ממש
ואז יצאנו וחיכנו שם בכביש ותוך שניה עצרו לנו לשילת
ובשילת חיכנו שנתיים והיינו גמורות אז לא הלכנו עד הקניון ולקחנו אוטובוס (!) לקניון ושם חיפשנו אנשים מהיישוב ואמרנו להם שאנחנו מצטרפות
ואז הגענו הביתה בשבע
ואז היה לי יום כיףף
וואי
אני הולכת לעשות את זה שובב
נתחיל מזה שלשמחתי לא הלכתי לעבודה היום.
וזה אומר שיכלתי לישון עד מאוחר.
אבל קמתי באחת עשרה בסוף.
ואז ארגנתי פה והכנתי אוכל.
ואז באחד וחצי הבאתי את אחשלי
ואז כאן מתחיל הכיף.
חברות שלי הזמינו אותי ליסוע איתם למעיין בנריה.
אני יזמתי שניסע למעיין הם אמרו לאן
אקיצר לא רציתי שההורים שלי ידעו כי לא היה לי כח לחפירות אז פשוט לא אמרתי.
אז סבבה, הכל עבר בשלום, רבע לשתיים אני יוצאת מהבית, פתאום אבא מתקשר.
אומר לי שלא מתאים לו שניסע לשם לבד ובטרמפים וזה ושהוא מתחייב לקחת אותנו לשם ביום אחר.
אני בשוק שבכלל הוא יודע. אולי התקשרתי אליו מתוך שינה ואמרתי לו, אין לי מושג.
קיצר זרמתי, אמרתי לו מה וזה לא אני יוצאת עכשיו כבר, לא רוצה ובלה בלה.
קיצר אמרתי לו שניסע באוטובוס (עלק)
ושיש שם תמיד מלאן אנשים ואם נמצאים שם לבד יש מספר טלפון להתקשר ואז צבא בא לשם לשמור.
קיצר בסוף הסכימו.
יצאנו, איך שהגענו לטרמפיאדה טרמפ לשילת, אחלה.
הגענו, שתיים ועשרה, מגיעות. טוב, אוטובוס ובשתיים וחצי.
לבנתיים נעצור גם טרמפים מה שיהיה ראשון
מחכות מחכות
האשכנזים שם לא עוצרים אפחד
קיצור מגיע אוטובוס של הקיטנה בנריה והוריד מדריכות שאלנו אם אפשר לעלות, חמודים וזה העלו אותנו.
והסכימו להוריד אותנו אפילו באמצע הכביש שם לפני המעיין.
הגענו למעיין, בינתיים הלב שלי מפרפר בום בום
לחץ טילים
נכנסות כזה ממש לשטח שם, מסתכלת- פיוו אין פה כלום
היה שם קצת אנשים בבריכה הראשונה אז הלכנו לאחרונה
קיצר היה קורע מלא עכבישים כאלה מגעילים במים, אני לא נכנסתי כמובן
ושמתי שם חתיכת חלקה, וואי זה היה קטע מפדח ומצחיק ביחד
אחכ עברנו למעיין הראשון הוא יותר שווה
שעה שיכנעו אותו להיכנס, זרמתי אבל רק על המדרגה שזה מגיע למותניים
נכנסתי כולי עומדת שם נגעלת מכל הירוקת סביבי
פתאום בום
אני מגלה את עצמי סחוטה מתה בתוך המים
פשוט חצופות
משכו אותי למים
זה היה מצחייקק
אבל היה כיףף אחכ
וכל שניה הגיעו אנשים אז הן צחקו עליי
תתכונני הבא בתור
חח היה מצחיק
ובאמת פחדתי והייתי בלחץ
אבל בסוף היה כיף ממש
ואז יצאנו וחיכנו שם בכביש ותוך שניה עצרו לנו לשילת
ובשילת חיכנו שנתיים והיינו גמורות אז לא הלכנו עד הקניון ולקחנו אוטובוס (!) לקניון ושם חיפשנו אנשים מהיישוב ואמרנו להם שאנחנו מצטרפות
ואז הגענו הביתה בשבע
ואז היה לי יום כיףף
וואי
אני הולכת לעשות את זה שובב
