תכלס. העולם היה נחרב בערך אם זה לא היה קורה |הגיוני|

לוידעת עולם של מי אבל בטוח משו כלשהו היה מתפורר ונעלם.

אז יופי טופי שזה קרה

וגם זה |מאושר|

וזה. בכלל! 

מה? באמת לעשות את זה? ככה? נשמע לי הזוי של החיים. אבל הוא אומר שכן |מלובט|...

ואם כן. איזה מרתק זה יהיה...

תכלס, עם כל הדיבורים והכל אנלא באמת האמנתי שזה לא ייקרה. אבל מוקדם מידי לדבר. כלומר אני עדיין לא בטוחה במה אני מאמינה

העולם מסובך אבל מידי פעם הוא מפצה על עצמו. השלב הזה נפלא

ויאאא אנלא מאמינה מעניין מתי זה יהיה. הלוואי לפני תשרי...

איזו הקלה הכל ביחד |נושם עמוק|

ישתבח שמו לעולמים

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול

חורף בריא לכולם