לא מסתדרת עם מחוגות, נראלי אני מתחילה אוסף מכסים.
אני יודעת שאני מעצבנת אבל מה אני יעשה.
דוקא זה יכו להיות מצחיק אם הוא יראה את זה, אבל.. זה *יכול* להיות מצחיק, זה *יהיה* פדיחה של החיים.
האמת אני די חיה על פדיחות..
ובכלל אינלי איך לברר אתזה
הילדה הזאת לא מוציאה מילה אם היא החליטה לא להוציא אותה וזה ממש לא פייר
ולמה אני קוראת לה ילדה עדיין? היא לא ילדה ולא כלום.
כאילו,היא לא לא כלום, היא כן משהו.. יאלהה לומשנה..
העיקר שאני לא יצליח להוציא אתזה ממנה.
איזה באסה.
ועוד דבר- מה שהיה בשקית הלבנה ברמבם
שיא המגניב- חמישי שישי שבת ראשון ורק שבת שלום ומבורך אחד. חה!לפעמים אני מצליחה מסתבר. איפוק איפוק..
בעזהי"ת לגמרי
מסקנה: יש דברים שגם אם הם לא לשון הרע עדיף שלא לומר אותם.
משום מה נראה לי שלהגיד לומר זה יותר מכובד מהלגיד להגיד
**
היו בשמחה, וכשתהיו בשמחה כבר ידאג הקב"ה על מה ולמה תשמחו -האדמור מקרלין
היה מעייף
חוסר הבנה משווע בין אנשי העולם.
למה ככ הרבה כעס?תרגעו אנשים!
וחוסר סבלנות גם.
עד שהיא הבינה וניסתה להעביר הלאה כבר נפגעתי ועכשיו אני עוד מרגישה אשמה.
איזה כיף!
היכולת לראות והאפשרות להסתכל אלה מתנות ככ נפלאות
טרמפ עם אשתו של הראל טל זה מגניב למי שלא מכיר אותה סתם ככה
אנשים מחוברים למטענים, איזה עולם משוגע.
ולמרות שאנחנו יודעים אתזה אנחנו לא מפסיקים.
אבל אנחנו משתדלים לפעמים וזה גם טוב
*
החיים לא נגמרים בלמות ולא מתחילים בלהוולד.
אם נמתח את החיים של הנשמה שלנו כמו חוט מקצה אחד של החדר לקצה השני, החיים שלנו כאן יהיו רק פסיק אחד קטן מהם.
ואנחנו לא זוכרים כלום ממה שהיה קודם, לא יודעים ממה שיהיה אחכ, ולא מבינים ממה שקורה עכשיו.
הסיפור של האורח והעליות לתורה
ואין לנו על מי לסמוך אלא על אבינו שבשמים.
*
**
למה את לא נועלת את הסנדלים שלך?
כי אני זורקת אותם
למה את הולכת עם גרביים?מתי את רוצה להתחתן?
אחח אני מתה על הילדות האלה
ריקוד משוגע וקפיצי
בועות סבון (הי! שלא תגיד שלא אכפת לי ממנה! יואו, טוב שרשמתי לה את זה. איזה טוב ה')
דיברתי עם איש חכם אחד וסיפרתי לו
לא הכל אבל די הרבה
והוא עזר לי להגיע לכמה הבנות
אני מספרת יפה??
וטוב הלב מבצבץ מכל שורה.. חח מצחיק מאוד
אבל נחמד לשמוע..
והוא לא נכנס בקטגוריית האנשים שאני לא מדברת איתם אז זה בסדר
ופתאום את רוצה אופניים? וממתי נהיית כזאתי?
'אני לא יודעת' זו תשובה טובה
וכבר לא אכפת לי בעצם למה היא אמרה אותה, אותה,אותם.
לא אכפת לי כלום האמת
כלומר,אכפת לי הכל,המון והרבה,אבל נגיד שלא
אצלנו לא גונבים כי חושבים שאנחנו שכונה עניה..
גיל נורא ולחץ חברתי
וואו
כמה אפשר להסתכל על העולם ולא לשבוע. כמה עוד יש ללמוד.
כמה אני לא יודעת כלום. כמה אני קטנה.
כמה העולם גדול. כמה מי שברא אותו גדול. ענק. עצום.
בלתי נתפס ובלתי ניתן להבנה הכי קטנה.
היה כיף
צמה לצד קטנה וחמודה שכזאת.
באלי לחבק אותן חזק אבל זה לא ככ קשור..
עדיין מעניין מה אמא שלה חושבת על זה
**
את אחות של צוריאל?
מה,איך?הייתי בטוחה שאת אחותו.. איזה באסה לך היית נותנת לי באופניים החשמליים.
גורים של צפרדע.
והיה ממש כיף כי קנינו חצאיות ואז הלכנו מאוחר וקטפנו תאנים ושטפנו במים ששמה ואכלנו ובאנו ונהנתי מאוד
צמות סיניות. מהצד לצד מהצד לאמצע ומהאמצע לאמצע.
ילדות חמודות פעם שלישית
דיברנו. כלומר דיברתי,גם אני.
לא יותר מידי אבל כן
והיא הביאה לי את הספר ומי יודע כמה דברים עברו לה בראש כל השעות האלה
טרמפ עם אידיש אחד והעזתי לשאול על המילים של תהום אל תהום חח!
אבל זה כי הוא דיבר ראשון
ואז אוטובוס מלא בנים שחורים לבנים חלקם חסידים
אוטובוס של בנים הקו הזה
המון המון גבנצ ובכלל המון חלבי
את לא מתאסת אחכ שאת לא התמונות?
למה?
גם למה זאת תשובה טובה
כי אני כן..
אז תצטלמי. ותעזבי אותי בשקט מה את רוצה ממני?
אנשים שקרנים שגם כשהם אומרים אמת כל כולם מלאים שקר. בעכס.
מה את מדברת איתי בכלל?
אוף אוף לא כיפלי לחשוב אתזה
ואפילו שהתיק הכחול היה בכביסה ולכן בדיוק באותו יום לקחתי את התיק הירוק זה מה'.
זה קצת באסה להיראות גדול יותר ממה שאתה.
שכחתי נגיד שהיא רק בת 12 ונכון שזה נחמד וטוב להתייחס אליהם כאל גדולים, אבל ילדים הם ילדים בכ"ז וצריך את הזמן הזה של הלהיות ילד כדי להיות ילד
#דיבורים פילוסופיים וכאילו חכמים כדי להרגיש חכמה
אחח. לא התכוונתי
**
עוד יותר הרבה צמות סיניות. שורש!סליחה,שורש.
לחלק ציוני חמידות לאנשים..ממ.
שערות סבתא.
לברר אם מותר לקנות בגדים בשלושת השבועות.
עלמה אנחנו חושבים=\
זמן לעבודות חופש.
נהייתי אחות קצת יותר נחמדה, שתי חולצות וגרביים.
חח שתזכור את זה
שנה הבאה אולי לא אהיה כאן (אולי. הלוואי שכן. כלומר שלא)
לא מספיק מעריכים, לא מספיק מודים על כל הטוב שיש לנו.
רק כשנתפסה לי צלע אחת שמתי לב לכל הרגעים שאני נושמת בקלות
סבלנות. נחת וסבלנות.
לגור בקרבת מעיין או נחל ולגדל ירקות ועצי פרי בגינה
וכלמיני דברים של חמישי בערב בלה בלה בלה
ולא אכפת לי שאני כל היום בפלאפון ותחשבו שאני מסמסת כל החיים, אז מה?
ותפסיקו כבר לדבר איתי תפסיקוווו!
הי!איזה טוב ה'! שבת שעברה הודיה וחנה באו ולא הייתי.
זה היה לפני שידעתי איך להתייחס לזה. אוי טאטע תודה.
ותפסיק גם להסתכל עלי תפסיק!
(אבל בעצם,אל תפסיקו. תדברו,תסתכלו. אבל באמת ולא סתם בכאילו)
סחרחורת ברגליים
כשיושב לך משהו לכתוב בראש בניסוח הכי מושלם בעולם ואתה בא לכתוב וכל המילים מתפזרות ותופסות לעצמן מקומות אחרים ממה שרצית
איזה שאלות דפוקות אנשים שואלים.
מה המצב? מה נשמע? הכל טוב? מה קורה? מה העניינים?
כאילו..אין איך לענות לזה בכלל!
צריך לשאול מה שלומך
**
אוף אוף אתם יודעים? אני ממש מתגעגעת.
ולא זכרתי שאמרתי לעצמי שאתגעגע והנה התגעגעתי
לנחלה
ולאליה
ולהורים שלי הטובים בימים עם מצב רוח שמח
ולדבר בכיף עם אנשים שאני אוהבת
ולצחוק מכמעט כל דבר קטן
ולעשות צמות (שורש!) לילדות קטנות וחמודות
וללבונה גם
ולנתן ולחיוך שלו
ולפשטות שבה חיינו פעם,בלי כל התיחכומים,בתמימות
ולחייך בטבעיות ובאמיתי
ולקרבה לה' שהרגשתי ככ הרבה פעמים השנה ובזמן האחרון לא
חחח