להיות אישיות לדוגמה ולא להביא דוגמה אישית...
אישיות לדוגמה-לא רק כשאני ליד חניכות שלי להתנהג בצורה נורמלית ל"דוסית ממוצעת" אלא גם כשאני לא לידן.
ואני מנסה לחנך אותן שקשרים בגיל צעיר זה לא טוב (זה שונה מאחת לאחת אבל ברעיון), זה לא רציני לא מוביל לכלום ויכול לפגוע בשני הצדדים וגם בכאלה שהיו קשורים. וגם בעבודה כשאני עובדת עם חילוניים שואלים אותי אם יש לי חבר אז אני אומרת שלא, ואת כל הסיבות למעלה ואני באמת מאמינה בזה.. הקטע הוא שאני לא אחת שמדברת עם כל אחד, רק כאלה שאיתי בשבט ואני כן מכירה אותם. ופתאום עכשיו התחלתי לדבר עם מישהו שהיה אצלנו בשבת..וזה זורם כזה ולא עם רגש. הבעיה היא שברגע שניפגש שוב ונדבר כולם ירימו עלי גבה כי אני לא אחת כזאת..וזה מתסכל אותי..כי זה נכון! אני באמת לא אחת כזאת..אבל אולי בעצם כן< ואני פשוט מסתירה את זה מכולם..
לא רוצה לצאת צבועה מול חניכות שלי, הסביבה ובטח שמול עצמי..
)