איזה חיים הזויים זה אבל ללא ספק הרבה יותר כיפיים

אח. מאוחר בלילה, מזמזמת מתוך שינה במשך שעות. זה מרגיע

תינוקות קטנים ומתוקים זה הדבר הכי מושלם בעולם!

כיף לישון, אני לא מבינה מה קורה לגוף שלי... אבל בינתיים זה עדיין כיף

אני אשרוד שלושה שבועות בלי? איך אפשר בכלל?!

אבל אני חייבת לנסות. והכי הרבה, יש הרבה וואקלי בזמן האחרון |מצחקק לעצמו|

באלי להגיד אוף אוף אוף אבל זה בלי שום סיבה. אה, בעצם יש סיבה. אוף

אני טיפשה לפעמים

כלומר, לפעמים זה מפריע לי

לנסות מהתחלה? אבלאבלאבל! אני אחשוב עלזה...

יהיה בסדר בסוף |נחוש| והסוף הזה קרוב!

|נסוג בזימזום| |מסך יורד|

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול

חורף בריא לכולם