# לקרוא מלאא דברים שכתבת פעם ולראות איך מתבגרים. זה טוב ממש

# להיות עסוקים. כל היום. כל הזמן.
# להקת moshav. שלמוות. הם דוסים

# לחשוב אלף פעם לפני משפטים שמוציאים מהפה, יש כמה אנשים בדרך שתמיד מקשיבים ולוקחים קשה מדי...
# תקראו את הספר שירה גאולה. ומקימי.
# תחשבו. פשוט תחשבו. ותהיו מי שבאלכם. הכי כיף. 

אפשר לספר לכם על אחת המחמאות הכי גדולות שקיבלתי בחיי? אמרו לי שאיזה מישו ממש חושב הזכיר להם אותי..יאייי....

זהו. לילה זח.

ונראלי עלו עלי
אוח

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול

חורף בריא לכולם