ויש לי את החברה החכמה ביותר בעולם
כיפליי
ואנחנו כבר לא באותו כיתה
אני לא יכולה לחשוב עלזה
אויש מאני. יהיה לה טוב בטהר
בטוח
אתמול היתה שבת חברות במושב
היה לנו 2 סוסים
ותרנגולות
מלאא תרנגולות
היה לי כיף נורא
עכשיו צום
אני שונאת צום
איזה כיפליי
אני וחברות עושות טיול לכמה ימים בחיפה
אויי זה יהיה טוב
צריך להתפלל כל הזמן לה', אתם יודעיים?
איזה מתנה נפלאה זה שאפשר להתפלל
יואוו תודה
ישתבח שמו
עדיין לוידעת מתי,
אבל נהיה בבית של סבתא של חברה שלי
יוו תהני
כמו הירח. 
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול
