אבל היא היתה במצב כזה שאני, אני נעצתי עיניים בפעם הראשונה שראיתי אותה (הכרנו בעבודה). אני מודה. לא בקטע של משיכה כמובן אלא כי זה היה קיצוני. והיא היתה הולכת שפופה, כנראה ממש רצתה להתחבא..
מתישהו היא נעלמה ואז כשהיא חזרה כולם לא הפסיקו להחמיא לה איך רזתה.
רק אחרי שהיא ילדה ואמרה לי שהיא לא יכולה להניק נפל לי האסימון.. היא לא עשתה שום דיאטה אלא ניתוח הקטנה.
בשבילה אני חושבת שזה היה מהפך מדהים.
אני לא יודעת באיזה מצב את אבל אם ממש ממש קשה לך ואם אנשים נועצים מבטים אז יכול להיות שזה צעד חכם.
מה שכן, זה בהחלט ניתוח מורכב. אז אם את ומשפחתך מחליטים שאת עושה את זה, תבררו לגבי המנתח הכי טוב שאפשר למצוא. פרטי וכו'. גם אם זה יעלה 20 אלף שקל.. זאת בעיני השתדלות בשביל הבריאות.
החלטות טובות בעז"ה!
את ממש פוגעת.
באה לפה נערה עם בעיה כואבת ומציקה, שאת אפילו לא מתחילה לדמיין את הקושי הפיזי והנפשי שכרוך בזה.
מה את מכניסה את התסביכים שלך?
גם לאנורקסית להבדיל מותר לדעתך להגיד- תגידי תודה שאת לא שמנה כמוני, יש לי 20 קילו מיותרים להביא לך ?
תמיד בשירשורים של נשים עם חזה שטוח/קטן כולן ממליצות לאישה לקבל את עצמה ואפילו
טוענות שזה בכלל לא עניין משמעותי, ואם מישהי מעיזה להמליץ על ניתוח היא תקבל על הראש
אני די מתפלאה לגלות שבמקרה הפוך יש הרבה יותר תגובות שתומכות בניתוח, גם אם הוא רק
בשביל המראה, ואף אחת לא מקבלת ביקורת על תגובה כזאת (שלפי דעתי נכונה גם במקרה
של חזה גדול וגם במקרה הפוך, כל עוד האישה לאמרגישה טוב עם זה וזה מפריע לה בצורה משמעותית,
אין באמת הבדל בין המקרים)
של כאבים והפרעה לתפקוד.
C זה לא כזה גדול. זה לא קטן אבל ממש לא גדול.
אני מבינה אותך שזה יכול להפריע אבל נראה לי ממש כדאי לך לחכות שתיגדלי עוד קצת.
זה ממש מוקדם. המידות שלך של כל הגוף עוד יכולות להשתנות.
וגם יכול להיות שעוד כמה שנים תרגישי עם זה אחרת.
אני גם בערך C או קצת יותר. תלוי בחזיה.
ובהתחלה באמת זה היה לי די מעיק הגודל הזה. אבל היום שגדלתי אני ממש בסדר איתו וזה לא מרגיש לי כזה נורא. ולא ברור לי למה כ"כ התביישתי בזה כשהייתי צעירה יותר. בכל אופן גם אם זה הפריע לי לא נראה לי שניתוח זה מוצדק.
ניתוח זה לא צחוק זה בכל זאת טראומה לגוף ועדיף לחשוב על זה ברצינות ולא למהר. לפחות לחכות לסוף הגדילה שלך.
בגיל 20 העולם בכל זאת נראה קצת אחרת, וניתוח זאת אופציה שאין ממנה דרך חזרה...
יש כאן מישהי שיכולה להגיד איך משיגים הפניה לרופא נוירולוג או קשב בלי קופת חולים? הם מערימים כל כך הרבה קשיים, תורים ארוכים ולא הגיוניים ועד שיהיה אבחון ודאי יקח עד חצי שנה במקרה הטוב.
הבנתי מהיועצת בית ספר שאני צריכה לעשןת לה מבחן moxo .בכללית אמרו לי שצריך הפניה לרופא קשב או נוירולוג ובשביל זה צריך שיפתחו תורים וצריך למלא שאלונים ואז לשלוח לכללית ואז אחרי שיבדקו אז יזמנו לתור בעוד 3 חודשים ועד חצי שנה בקיצור זה בלתי.
איך אני עושה את האבחון כדי לוודא בעיית קשב ולתת מה שהיא צריכה ?
מישהי יכןלה להאיר את עיניי אשמח ממש
תודה
פעוט בן שנתיים ואחת עשרה חודש?
סיפרתי לכמה נשים כבדרך אגב בגינה.
קיבלתי תגובות לא נעימות ושל הלם.
חשבתי שזה יותר נפוץ, הן די הגיבו בתדהמה ובהסבר שאני צריכה להפסיק ואני לא נורמאלית
מצאתי את עצמי מתנצלת מולן שאני עוד מניקה.
אגב, מניקה רק בבית לפני שינה וכשחוזר מהמעון, זה לא שאני מניקה בחוץ או כל דקה. (שגם זה בסדר נראה לי למי שזה נוח לה...)
זה מקובל לשאול אישה (דתיה ונשואה) אם יש לה בד בדיקה?
על אותו קונספט של לבקש פד/טמפון.
מדברת נניח בעבודה/לימודים ומתקרבת שעת שקיעה.
מה עושות?
כאילו כן, צריך אחריות ושמראש יהיה איתי. אבל כאילו…
ולא מכירה מספיק נשים במציאות שרלוונטי לשאול אם זה מקובל חברתית חחח.
לא הייתי שואלת מישהי שאני לא מכירה לא על בד בדיקה וגם לא על פד..
אם זו מישהי שאני מכירה ומרגישה בנוח לבקש פד אז כן הייתי שואלת. את אישה דתיה נשואה זה לא סוד אלא הנחה סבירה שאת שומרת טהרה.
וכבר יצא לי כמה פעמים להביא לנשים.
אני באופן אישי לא בטוחה שהייתי מבקשת, אבל בסוף אנחנו נשים וקורה ששוכחים.
את שניהם.
לא רואה את זה בכלל כבעיה.
לפעמים נניח ביקשתי מחברה שאני יותר קרובה אליה והיא אמרה, חכי אני אשאל חברות אחרות שלי והיא ניסתה להשיג לי מהקרובות שלה.
כנראה השום מצב
לק"י
אשה זרה הייתי מתביישת לשאול.
אבל לא נשמע לי נורא כל כך.
אם זה היה קורה לי הייתי מעדיפה לקפוץ לפארם קרוב ולקנות ולא לבקש ממישהי אחרת.
אפילו מאחיות שלי לא היה נעים לי לבקש.
אגב, אם זה היה קורה באמצע שבעה נקיים פשוט הייתי מדלגת על הבדיקה.
הבעיה מבחינתי היא רק ב3 בדיקות המחייבות (הפסק, ראשון ושביעי)
בת שמונה חודשים, מצוננת קצת אבל זה פחות מפריע לה.
השיעולים ממש מפריעים לה לישון והיא מסכנה...
מה אפשר לעשות?
תודה!
לק"י
למתקדמים להוסיף קצת ערק.
לא יודעת מאיזה גיל זה בסדר.
להגבי לה את הראש בשינה.
לשים בצל חתוך ליד הראש בלילה.
רפואה שלמה!
או מי מלח באף
זה מייבש את הנוזלים
שמתי לה מי מלח באף, בצל חתוך והגבהה לראש... ב''ה אחר כך היא באמת ישנה יחסית טוב (ועדיין ישנה, היתה גמורה...).
תודה על כל העצות!
ייאסר על אישה להביע דעה על קושי שאני עוברת אם היא סבלה ממני פחות ממני חח, ובעיקר אם הוא עבר
אלא אם ביקשו ממנה לעשות את זה
כאילו ברור שכמות זמן לא אומרת על רמת הקושי וכו'
אבל אשכרה מישהי לא מוכרת בכלל התחילה לעשות לי הרצאה על התהליך שלה בציפיה לילדים
כשהיא עם 2 ילדים (לא תאומים) תוך 3 שנים מהחתונה
ואנחנו בטיפולים
מי ביקש את זה
סליחה על המרמור... מנסה לחזור להיות אופטימית
(ובאסה שאחרי זה לא התחשק לי בכלל להמשיך לדבר איתה וחושבת שהייתי לא כזה נחמדה... מצד שני לא כיף לי ששואלים איפה השארתי את הילדים אם הם לא קיימים. ובטח ובטח שלא להמשיך לשאלה הבאה כמה זמן את נשואה!!)
אבל היא לא התכוונה לרע... אז התבאסתי על עצמי כזה
באסה שונה מכעס. אני מבינה למה אפשר לסלוח לה אם היא לא התכוונה, אבל אל תכעסי על עצמך שאת מבואסת מהשיחה איתה.
חיבוק, תעשי לך עכשיו משהו כיף לעצמך❤️
אבל שאלה בקטע ידידותי..
ובסוף זה יוצא יותר רע אם אני מתחמקת מלענות כמה זמן אני נשואה נגיד, כאילו מה הסיפור שלי
את יכולה לענות בערך
וזה לא עניינו של אף אחד למה אין לך או יש לך ילדים/ עבודה/ בית/ כסף וכולי.
בכלל אני בדעה שאנשים צריכים להפסיק להביע דעה
על אתגרים של אחרים
אם כי גם חודשיים המתנה למי שרוצה זה מבאס
אבל להשוות לשנים???
צמרמורת!!! ז
אפשר להתעלם בנימוס מהשאלה או להעביר נושא. אפשר לאמר שלא מתאים לך לדבר על זה. אם אנשים לא נרמזים פשוט לסיים את השיחה וללכת גם אם זה לא נראה נחמד.
לא תמיד נעים לי לעשות את זה אבל הרבה פעמים כן. למדתי לחתוך את השיחות האלו ולענות רק כשמתחשק לי. לפעמים רק השיחה והחיטוט בנושאים הרגישים עושה לי ממש רע (אצלי לא מדובר בציפייה לילדים אלא במשהו אחר)
נשמעת חסרת טאקט ורגישות גם אם לא התכוונה.
בטח שהיית לא נחמדה.
אבל היא זו שצריכה לבדוק עם עצמה למה ולא את.
מילא ששאלה איפה הילדים. אמרת שאין, מוזמנת להסמיק ולמלמל בהצלחה, בע''ה ולשתוק.
מה הקשר לשאול כמה זמן את נשואה.
ולנאום לך על המתנה שלא הייתה לה.
זה חוסר רגישות בסיסית...
תקשיבי שאני אחרי המתנה אבל היא לא לילד ראשון! וגם לא שני. ולא מעיזה לאורך כל התהליך להשוות את עצמי למי שמחכה ללא ילדים. אין. זה לא אותו קושי בשום צורה. זה תמיד בסדר להתבאס או להרגיש אתגר אבל בפופורציה!! ולא לחשוב שמבינים אחרים שהמצב שלהם פשוט שונה לחלוטין! אני לא אומרת, יש מקום בעולם גם למי שחכתה ארבעה חודשים מותר לה להרגיש שזה היה לה מאתגר. אבל בשום צורה לא לחשוב שהיא הרגישה או מבינה את ההרגשה של מי שמחכה שנים לילד ראשון. או שלוש שנים לילד שני. קיצר זה היה לא לעניין. ולגיטימי מה שאת מרגישה!!
ממש הבנת אותי! וגרמת לי לחייך
אז תודה רבה
תודה רבה על ההזדהות!! עוזרות לי להירגע מזה...
אנחנו גרים בדירה ממש קטנה 10 נפשות ב80 מ''ר.. הגיעו מים עד נפש ואנחנו שנה בתוך תהליך של קניה ומכירה של דירה.
ב''ה מצאנו דירה שמתאימה לצרכים ולתקציב שלנו וחיכינו למכור את הדירה שלנו כדי לקנות אותה.
ביום שנמצא קונה לדירה שלנו - הדירה ההיא נמכרה.
וזו היתה החלטה שלנו לא לקנות לפני שמוכרים, אל תשפטו אותנו על זה.
אני מרגישה כ''כ חסרת אונים , מהבוקר אני בדאון מוחלט, בעבודה הייתי כל היום עם דמעות בעיניים. חזרתי הביתה ואין לי טיפת כח להתייחס לילדים ולטפל בהם. לא מעניין אותי כלוםםםםםםםםםםם חוץ מהדירה.
אני לפני לידה ואין לי מקום להשכיב את התינוקת, הבת שלי בת שנה וחצי ישנה איתנו בחדר ואין להעביר אותה.. שלא לדבר על מקום אכסון לבגדים של התינוקת שאין לי פירור של מקום להכניס...
אין לי חשק לחזור הביתה מהבית חולים...
אני עם ארון בגדים אחד של שלוש דלתות לשמונה ילדים!!!!!!!
אני יודעת שזה צרות של עשירים אבל זה לא מעודד אותי
מה שקרה היום גרם לנו להחלטה לעבור לעיר אחרת וזה דבר שאנחנו לא רוצים ... חשבנו על זה הרבה וקשה לנתק את הילדים ממסגרות לימוד שהם אוהבים.. אני גם אצטרך לעזוב את העבןדה וזה שובר אותי...
עידודים וחיבוקים יתקבלו בברכה
אני גם לפני לידה והבת שלי איתנו בחדר
וזה מאוד מבאס אותי ומלחיץ איך זה יהיה
נשמע ממש ממש קשוח הצפיפות 😓
אני מאמינה שמה ששלכם שלכם ובעזרת ה' תגיע דירה אפילו מוצלחת יותר
אבל האכזבה עכשיו הכי הכי מובנת בעולם 
אולי כדאי לשנות משהו בדירה הנוכחית ?
שמונים מטר זה שלושה חדרי שינה? למה אין ארון בכל חדר? שולחן כתיבה להעביר לסלון?
יש 2 ארונות בשני חדרים
בארון אחד אני שמה גם בגדים שלנו וגם של הקטנים ובחדר השני את הארון ילדים
אבל זה לא מספיק...
נמאס לי לגור ככה
כל הזמן עודדתי את עצמי שזה זמני אבל עכשיו שהתקוה התנפצה לרסיסים קשה לי להכיל את זה..
ועוד האכזבה הזאת מול הפרצוף ועוד לפני לידה
איך אני מכירה את זה, זה רברים שיכולים למוטט אותי.
מצאתם קונה לדירה שלכם? כמה זמן פינוי?
אני מניחה שאתם בטח עוברים לדרום.
אם כן, הרבה יותר מרווח שם, ותשקלי שוב את עניין העבדה לדעתי
🩷🩷🩷
ממש לשבת ולקרוא כמה ה' הוא מדויק, ומכוון הכל הכל כי טוב עבורינו.
ולא סתם זה התעכב עד שנמצא קונה לדירתכם, כי כנראה מלמעלה לא טוב לכם להיות בדירה ההיא- אולי השכניפ, אולי בעיות בצנרת, אולי ניצלתם ממשהו רע שיש שם.. מי יודע... אבל ממש להתחזק בזה שזה כנראה הכי טוב עבורכם ןבעז"ה בהמשך תגלו למה..
נשמע ממש ממש קשוח.
אין עוד אופציות של דירות באזור שלכם?
אני חושבת שאולי כדאי לכם לשקול לעבור לגור אפילו בשכירות בדירה גדולה ומרווחת באזור שאתם אוהבים.
ולחפש בנחת אחר הדירה המושלמת.
אבל זה מאד מורכב כי הילדים יצטרכו לעבור מסגרות.. והם לא רוצים.. הם גם צד בעניין.
ב"ה הם ילדים חרוצים ויש להם מעמד טוב בחברה. קשה לי לחשוב שנצטרך לנתק אותם מכל הטוב הזה ואז הם יצטרכו להוכיח את עצמם בכיתה חדשה..
ועכשיו אני מבינה את הפסוק דאגה בלב איש ישיחנה.
אחרי ששיתפתי כאן וראיתי את התגובות ממש ירדה לי אבן מהלב.
בינתיים אנחנו לא מוכרים את הדירה שלנו כי חוששים להשאר בלי דירה. מפחיד אותי לחשוב שנהיה ללא קורת גג עם תשעה ילדים..
שכירות לא באה בחשבון כי גם ככה קשה לנו לעבור, אז מעדיפים לעשות את זה פעם אחת ולתמיד ולעבור לדירה שלנו בע"ה.
אני משתדלת לחיות בהודיה ולהודות על המתנות שיש לי ויש המון על מה להודות ב"ה!!!!!! אבל היום נשברתי. ואני נותנת לעצמי את המקום להתאבל ולכאוב..
(שבאמת העלו לי סימני שאלה..)
אז רק הזדמנות להודות למנעלות(😉) על הניהול המסור וההשתדלות התמידית להשאיר את הפורום מרחב נעים, נשי, מכבד וכזה שכיף להיות חלק ממנו..
תודה לכן! @יעל מהדרום
ועכשיו ראיתי שנעלתן.
אני ממש מצטערת שזה הגיע לשם, סליחה, ממש לא התכוונתי.
ואולי גם באמת לא ניסחתי טוב את ההודעה.
הייתי נסערת ולא חשבתי על זה.
שוב סליחה אם מישהי נפגעה מההודעה או מהאווירה שהיא יצרה...
ותודה לכל מי שעודדה וכתבה דברים מחזקים💞
באמת❣️
(נראלי הכוונה פה לשרשורים אחרים שננעלו)
וגם ראיתי שנעלו אותו...
עכשיו הבנתי, תודה רבה שהסברת!
הבן שלי בן שנה ו8
אני מאוד לא רגועה ורוצה לשלוח אותו עם מקליט
אבל יש לו הכל במשפחתון, והוא הולך בלי תיק
איך בפועל מיישמים את זה?
ממש אשמח לרעיונות (אולי עדיף בפרטי)
על הטיקט של הבגד?
לא כזה קטן...
אולי יש לו איזה בגד עם כיסים שאת יכולה להדביק בתוך הכיס?
כיסים שהם לא באמת בשימוש אבל כן יש מקום
תופרת בתוך הכיס עוד כיס ומכניסה את זה ותופרת שיהיה סגור לגמרי
וחיבוק🫂
מקווה שתגלי שהכל בסדר
שיהיה סגור לגמרי
גם אם מרגישים שם משהו קשיח
זה יכול להיות איזה תווית או משחק שהוא דחף
באמת מלחיץ שיתפסו
אבל יותר מלחיץ לא לשים מקליט...
הכניסה אצל תופרת, בתפר של הגומי של המכנס
אבל לדעתי אם נתפס מקליט זה יכול להיות עבירה פלילית חמורה
לפני כמה שנים ביררתי עבור אחד הילדים וזה מה שאמרו
מציע לבדוק קודם
ואם זה בתיק זה יותר בעיה
משהו כזה
בטוחה שיש פה שידעו לדייק
