#אל תפתח פה לשטן הוא לא רופא שיניים

#חצי של תולעת

#לפעמים מעלה אדומים זה בסה"כ רק נהג אוטובוס של אשכנזים אחרי טיול

#כפית של קופיקס

#לדוג או לדגג?

#בניין עדי-עד (קצת יותר מערבה בגאולצ)!

(שוקקקק היא התארסה)

#אפשר גם למשות,ללכוד ברשתנו לטוות קורינו,להבטיח עולם הבא,לבצע פרובקציות בקבוצות לא לנו,לדחוף את האף היהודי הגאה שלנו למאורות שפנים וכהנה וכהנא -אפשר גם לפשוט גם על הקבוצות שלהם)

#למה דתיים לא מברכים על הסיגריה הראשונה?

#עולם שכולו טוב..

#הדינוזאור עם הקקטוסים ומחשבות על איך משלימים בורות נכסי צאן ברזל

עד כאן הפלישה של: דרשתי קרבתיך.. 

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול

חורף בריא לכולם