את מתארת מצב קשה, שבוודאי מצער אותך מאוד!

דבר ראשון, דעי שהיצר הזה קיים אצל כולם, והפיתוי בימינו גדול מאוד, כי אפשר בקלות רבה להגיע לכל מיני תכנים לא ראויים.

זה טוב מאוד שאת מרגישה רע! סימן שיש לך נפש בריאה, שיודעת מה טוב לה.

איך אפשר להפסיק? זו שאלה קשה...

דבר ראשון- להתרחק ככל האפשר. לבקש מההורים סינון לפלאפון ולמחשב. 

לנסות לחשוב מתי היצר מתגבר עליך ולמצוא לזה פתרונות (לא להיות הרבה לבד בבית. לא להגיע למצב של שיעמום).

דבר נוסף- להתפלל על זה. אפשר ורצוי במילים שלך. לספר לה' כמה שזה קשה לך, וכמה זה מצער אותך, ולבקש ממנו עזרה להתגבר.

ישנו ספר מעולה של הרב יהושע שפירא, שנקרא "תשוב תחייני", לדעתי כדאי לך לנסות להשיג אותו, הוא מדבר בדיוק על העניין הזה..

חזקי ואימצי יקרה!

זו מלחמה קשה!

כל הכבוד על הרצון לשנות!

ה' יהיה בעזרך!

אל תדאגי ואל תסתכלי אחורה כרגע. בכלל. גם לא להתעסק עם מחשבות על איך נפטרים מזה. כלום. 

התעלמות מוחלטת.

מה שהיה. היה.

תנעלי. תזרקי את המפתח. שלום.

זה בד"כ נובע מרצון חזק לאהבה ש"שובר שמאלה" ויוצא קצת עקום כרגע

אבל את תצליחי לצאת מזה.

כמו עוד רבים וטובים.

עשי טוב: תנסי להתאמץ לקשור קשרים חברתיים יותר מהממוצע.

לנסות להתחיל לעשות דברים יצירתיים, להרשם לחוג ריקודי עם. כדרות. פימו. לסרוג. 

אוריגמי. לצלם סרט מדמויות פלסטלינה.

ציור. ללכת להתנדב או לעבוד בבית אריזה של קיבוץ דתי.

ליזום איזה פרוייקט בנושא שקרוב לליבך ולהשקיע בו את כל זמנך הפנוי. ספורט קבוע עם חברה.

ללמוד שחיה, טניס, כדורעף, התעמלות קרקע.

לקרוא ספרים שמעניינים אותך: דתי-רוחני,  הסטוריה, אומנות. ברגע שאת מרגישה שיש לך התקפה

להתחיל לעניין את עצמך במחשבות ממה שקראת. להתקשר לחברה או להפגש איתה.

לא לרבוץ בבית. לעשות בייביסיטר. ללכת למלצר בבית קפה. ללמוד רקמה, יוגה. 

להעלות לערוץ 7 יצירות שלך אם אין לך כרגע מעגל חברות.

סורי מרע: להחליט שלא רואה יותר תוכן מצולם כלשהו. גם לא עיתונים. גם לא אצל חברות.

דיאטת עיניים. שקט למוח.

לעבור לטלפון פשוט. או לקחת לטכנאי שיוציא לך את הרכיב שמאפשר לגלוש.

תקני טלפון פשוט ב100 ש"ח ותצאי לטיול של שבוע עם עוד חברות.

אם בבית האינטרנט פתוח תבקשי מההורים חסימה. או פשוט קוד כניסה על המחשב עצמו ככה שלא תהיה לך גישה תגידי להם שהתערבת עם חברות כמה זמן אפשר להחזיק בלי מחשב.

לשים את המחשב במקום ציבורי בבית.

את תצליחי.

לא להתייאש.

מחשבה נקיה.

(כל עוד את תצפי בתכנים מצולמים זה יקשה עלייך 

כי זה מתיישב בתוך המוח באזור שממנו מגיע הדמיון ולכן בהכרח יהיו מחשבות

ולכן יש חשיבות גדולה לצמצם למינימום כל תוכן מיותר.

תוך כדי דיאטת העיניים (גם ברחוב).

נסי לפתח מנגנון שליטה על המחשבות. ( מה שצץ - צץ. לאף אחד אין שליטה על זה)

אבל כמה שיותר מהר להסיט את זה למחשבה אחרת.

אגב, לענ"ד גם תפילה על היצר הרע יכולה להתחפש ליצר הרע כי זה משאיר אותך

במעגל של ה'משחק'. אז תשקלי להתנתק לחלוטין מכל מה שקשור בזה.

גם מדברים 'טובים'. המטרה היא כרגע לצאת מהבוץ. ולהתחיל ללכת

לא לעמוד על יד הביצה ולהסתכל, ולהצטער.

לברוח משם. וזהו. היה. נגמר.

לתרגל התפעלות ושמחה מעצים, פרחים, שמיים, אוויר, ציפורים.

לזמזם קבוע שיר או ללמוד איזה פרק תהילים בע"פ ולהלחין אותו לעצמך במנגינה שמחה.

למקרה של התקפה את צריכה להכין לך אופציות מילוט.

תתאמני "על יבש".

יציאה מהירה לרחוב להליכה. להוציא את הבטריה/שקע מיד.

להרים טלפון לחברה. או למוקד נוער.

בנוסף, אולי להסתכל על דרשות של צדיקים גם מבלי להקשיב או להבין.

(הרבי מלובביץ'? הרב אליהו זצ"ל?)

להתכונן כי זה יגיע דווקא כשתתחילי לעשות מאמץ לצאת מזה.

לא להתרגש מזה. ככה זה.

נסי למצוא סדרת שיעורים או תוכן פנימי-רוחני כתוב או באודיו (מכון מאיר, מדרשות)

שמדבר אלייך. שכיף לך לשמוע. שאת מאמינה למרצה.

במקום להתעסק בטלפון להכין בתיק חוברת תשבצים, מנדלה, חוברת רישומים חופשיים.

ללמוד יוגה. או סתם לנשום הכי עמוק שאפשר רבע שעה ביום.

לא להתייאש.

יקח זמן.

בסוף זה יפסק.

גם אם את לא רואה את זה כרגע - זה יגיע.

להתנתק מתכנים לא ראויים או מפלפון פרוץ

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...