מה הקטע של מאהל המחאה הזה?
סורי, בעיני זה ממש לא דבר חכם XP
מה הקטע של מאהל המחאה הזה?
סורי, בעיני זה ממש לא דבר חכם XP
חלילית אלטברור שצריך להיות פה שינוי, זה ברור לגמרי.
אי-אפשר להמשיך במצב של היום.
אבל, אני לא מאמינה שמחאת הנוער הזו באמת תשנה משהו.
כי בשביל מחאה שתשנה משהו-צריך כמות גדולה של נוער שלא יסכים לזוז משם עד שדברים יתחילו להשתנות, לא, לא עד שיגיעו הבטחות.
אז-אין שם כמות מספיקה של נוער, וכרגע זה נראה לי יותר כמו פעילות לחופש הגדול.
מה יקרה כשיגמר החופש, ואנשים לא יוכלו להצטרף ולהיות כל יום בירושלים? מה יקרה לכל מה שעושים עכשיו?
כנראה שיתפרק-ולא יישאר מזה כלום.
ועוד דבר שממש הציק לי בהגדרה של המחאה הזו זה שקראו לזה "נוער יו"ש".
סורי,זה מעליב,ולא גורם לאנשים לרצות להצטרף.
![]()
זו ההרגשה שלי,וזה הציק לי.
לי זה הוריד את הרצון להצטרף, כי אני (לצערי) לא "נוער יו"ש"
ואם זה מוגדר כהפגנה של קבוצה שאני לא שייכת אליהם זה פחות מרגיש לי שייך להיות שם. הבנת?
אבל בוא נמשיך לדבר על זה בפרטי אם אתה רוצה להמשיך את השיחה הזו
חייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול