הן ממש חמודות!

חח שלוש קבוצות ביומיים

מגזימותת

כל יומיים טיול

שונאת מערכת חברתית. שונאת.

וגם את הציפור נץ. פיכסה.

זה לא םייר לא פייר לא פייר, נכון?

אבל בעצם, ממתי משהו כן היה פייר?

לורוצה לורוצה לורוצה

די נו,

זה לא מגיע לה

פוו שנה על ציור אחד!

וואוו

אני הייתי פורשת אחרי שבועיים

אבל זה יפה לפחות

ניסיון התאבדות

חח סתם, רוגע, זה לא.

מצדה בזריחהה

יאא

תמונות מאלפות

Can I take picture with your flag?

Yeah!!!

פפ מה התלהבות? כולה ישראליות

ואיזה חמודים הם היוו

ממש ממש

עשרים דקות ולמטהה

חצי שעה! חצי שעה! מה מה?

אפילו ההסעה הטרנטה שלנו עושה את זה יותר מהר!!

המוח שלי עמוסס

מסע חולצהה אני ואת על הסירההה

תיניניייניני לוידעת תהמשאךךך

בלהבלהבלהבלהבלהה

פפ היה כיף

חולצה יפה יצא

אני צרודהה

בעע

ושרופה ה' ישמור!

פס שיזוף במשקפיים

פס שיזוף בחצאית

פס שיזוף בחולצה

בעע

כולי אדומה ה' ישמורר

פיכסה

אני מחליפה צבעים כל יום

חצי שעה מהבית שלה לסניףף

הלכתי שעתיים, לא מפתיע שנשרפתי

פחח יואוו

אני צכה לדבר עם יותר מדי אנשות

אוי לא בעע

נאא

טופ, נו

נבוא? נבוא.

אז כל יומיים טיול.

הו וואו יצא ארוך.

מעניין מי הגיע עד פה

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול